משרד התקשורת מודיע (17.9.25) כי השלים את הליך ההיוועצות עם רשות האסדרה על דוח הערכת השפעות האסדרה לחוק השידורים. בתום בחינה מקצועית וממושכת קבעה הרשות כי העבודה עומדת ברף הנדרש בכל אחד מחמשת נושאי הליבה – אסדרת חדשות, הפקות מקור, קשרים מסחריים, תכני ספורט בעלי חשיבות ציבורית והפצה פתוחה – למעט רכיב אחד בפרק החדשות. החוסר שמצאה הרשות מצטמצם לשלב ניתוח והשוואת החלופות בסוגיית "מהימנות שידורי החדשות", בעוד ששני רכיבי החדשות האחרים, הפצה נרחבת ובחינת בעלות צולבת, עברו את הרף הנדרש.
במשרד מגדירים את לב המהלך כהפחתת חסמי כניסה לענף החדשות וצמצום המעורבות הממשלתית בתוכן. על כן מוצע לבטל שלוש אבני יסוד של המשטר הישן: את חובת ההשקעה המינימלית בחדשות בהיקף מוערך של כ־78 מיליון שקלים לשנה, את ההפרדה המבנית בין גוף השידור לבין מערכת החדשות, ואת האכיפה המדינתית של כללי אתיקה. "ניכר שהושקעה עבודה מקצועית ומאומצת בגיבוש התזכיר ובהצגת הנימוקים במסמך הערכת השפעות ההסדרה", אמר יו"ר רשות האסדרה יואל בריס; ובהמשך הוסיף: "הדוח המעודכן מבסס באופן משכנע את הצורך בעידכון אסדרתי בשוק השידורים ואין ספק שנדרשת רפורמה מקיפה".
במקום חובות התוכן והמבנה ההיסטוריות, המסמך המקצועי מיולי מציב מסגרת נשענת שקיפות ואחריותיות: מרשם לספקי חדשות, דרישות תפעול בסיסיות של דסק פעיל ועיתונאים מוכרים, פרסום "עץ בעלות" מלא ושקיפות קשרי פרסום. אי־עמידה תחויב בעיצומים כספיים. זהו שינוי פילוסופיית אסדרה: ממודל "שומר־סף" שמתערב בתוכן, למודל "מכוון־שוק" שמתמקד בהפצה, בזמינות, ובמניעת כשלים תחרותיים – בלי לכפות קוד אתי מדינתי.
הדוח מרחיב מעבר לחדשות. בתחום ההפקות המקומיות נקבע מודל פשוט ואחיד: גופי תוכן שמחזורם מעל 40 מיליון שקלים ישקיעו 6.5% מהכנסותיהם ביצירה ישראלית, היקף משוער של כ־320 מיליון שקלים בשנה. כך עוברת האחריות מהיתרים בודדים לכלל השחקנים המהותיים, תוך יצירת ודאות למשק היצירה. בתחום הספורט נפרדים בין ערך מסחרי לערך ציבורי: אירועים בעלי חשיבות ציבורית – משחקי נבחרות, טקסים ואבני־דרך – יהיו פתוחים לציבור ללא תשלום, לרבות באמצעות עידן פלוס ובאמצעות יישומון ציבורי ייעודי. במקביל מוצעות חובות פריקות ואיסורים על בלעדיות במקרים של שילוב אנכי, ואף סמכות התערבות במחיר במקרים חריגים, כדי למנוע ניצול כוח שוק.
במישור ההפצה מציע המסמך לחייב רצף אפיקים ובולטות לשידורי חדשות בכל הפלטפורמות, ולאפשר לכל ספק חדשות רשום להופיע בשידור חופשי לציבור. ההיגיון פשוט: אם הציבור אמור לשפוט את מהימנות התוכן, עליו לקבלו בנגישות מרבית, ללא מחסומי תשלום ומעבר בין מפעילים.
מבחינה מוסדית, השלמת ההיוועצות אינה סוף התהליך אלא תחילת ההכרעה המדינית. בהתאם לנהלי הרשות, פגם מהותי – גם אם נקודתי – מחייב הבאה לדיון בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. במשרד אומרים כי המידע החסר כבר הונח בפני הרשות בכתב ובעל פה, וכי בכוונת השר להציגו לשרים לצד נספח עידכונים בן כ־30 עמודים שנערך לקראת הדיון, כדי שלא לעכב את יתר מרכיבי הרפורמה.
הקונפליקט שנותר להכרעה ממחיש קו תפר רגיש: מצד אחד הרצון לפתוח את השוק, להוריד חסמים ולתת לתחרות ולשקיפות לעשות את שלה; מצד אחר החשש לפגיעה ברף המהימנות ובאמון הציבור בחדשות. השאלה המעשית אינה אם להעדיף שוק או אתיקה, אלא כיצד לבנות מנגנון שקוף, ניתן לאכיפה ואינו מכביד, שמבטיח עצמאות מערכתית ומונע ריכוזיות מזיקה – בלי להחזיר את התלות הישנה באישורים ותקרות.