יונתן אוריך לא ייצא מן הארץ, לא יצור קשר עם מעורבים אחרים בפרשת קטרגייט ולא יוכל להיכנס ללשכת ראש הממשלה - כל זאת עד 10 בנובמבר. כך קובע (18.9.25) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עמית מיכלס, שקיבל שוב את ערעור המשטרה על החלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז המרכז, מנחם מזרחי, שדחה את בקשתה להאריך את תנאי השחרור בערבות. מיכלס אומר, כי הבקשה לאיסור עיסוק אמנם לא נכללה בבקשותיה הקודמות של המשטרה, אך משמעותה אינה רבה, כי ממילא אסור לאוריך ליצור קשר עם המעורבים בפרשה - מה שמנע ממנו בפועל לעבוד עם לשכת ראש הממשלה וחברת הלובינג פרספשן, ששילמה את שכרו תמורת השירותים לקטר. דווקא גרסתו של אוריך יוצרת חשש מוגבר מפני מעשיו, מסביר מיכלס: אוריך טוען ש"מעשיו היו תמימים, והוא כלל לא עבר עבירה או ביצע מעשה אסור. טענה זו של המשיב מקימה חשש מוגבר שמא חזרתו לסביבת מקום עבודתו הקודם, שאין צורך להכביר מילים על רגישותו, תאפשר לו להמשיך ולבצע מעשים בעלי מאפיינים דומים או לעבור עבירות נוספות, בסוברו כי מעשיו כשרים וחוקיים, זאת בשעה שהם עלולים להסב נזק רב, בין אם נזק לביטחון המדינה ובין אם נזק אחר". מיכלס מוסיף: "אם ניצמד לגרסת המשיב, ובהתאם לחשד, במקביל לשלל עיסוקיו בלשכה, הוא הסתיר מראש הממשלה, אליו היה מקורב מאוד, את פעולותיו האחרות ואת העובדה שקיבל כסף מהחברה בה הועסק בתמורה לקידום ענייניה של קטאר, זאת הן לפני תאריך 7.10.2023 והן פרק זמן ארוך לאחר פרוץ המלחמה ועד לחשיפת הפרשה. לנוכח אירועי השבוע החולף, ניתן רק להרהר מה היה קורה לולא נחשפה הפרשה, והמשיב היה ממשיך לקדם את ענייניה של קטר תמורת תשלום במקביל לעבודתו הצמודה עם ראש הממשלה, כל זאת, כך על פי גרסתו, תוך הסתרת המעשים מהגורמים הרלוונטיים". זימונו של אוריך לשימוע בפרשת המסמכים המסווגים מגביר את החשש, מוסיף מיכלס. "שילובן של שתי הפרשות, מלמד על חוט מקשר ביניהן, על דפוס פעולה ועל העדר מעצורים מצד המשיב. במצב דברים זה, הטלת תנאי של איסור עיסוק אינו רק תנאי שסביר לקבוע, אלא תנאי מתבקש והכרחי, כאשר לצורך ביסוס העילה, די בחומרי החקירה הקיימים והעולה מהם, ואין צורך להיזקק לחוות דעת של גורם ביטחוני כזה או אחר. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר את חלקו המרכזי של המשיב, על פי החשד, שנבע ממעמדו הייחודי בלשכת ראש הממשלה". מיכלס דוחה את נימוקי החלטתו ההפוכה של מזרחי ובין היתר אומר, כי הוא שב והסתמך על מסמך פנימי של המשטרה - למרות שמיכלס עצמו כבר קבע (בהחלטתו הקודמת) שמדובר בשיקול שאינו יכול לעמוד. בניגוד למזרחי, מיכלס אינו סבור שיש בעיה בכך שהשב"כ טרם הוציא חוות דעת על הסכנה הנובעת מאוריך (אלא רק טיוטה שלה), והוא מסביר שיש צורך להשלים את החקירה כדי לתת חוות דעת מסכמת. עוד אומר מיכלס, כי מדובר בפגיעה מידתית באוריך: הוא אינו נתון בתנאי מעצר כלשהם, הוא חופשי לעבוד בתחום מומחיותו, הוא מנוע מלשוחח רק עם רשימה מצומצמת של אנשים. "בהינתן שהחקירה נמצאת בשלבים מתקדמים ביותר, גם אם אלו מתארכים, מלווה באופן צמוד על ידי גורמים בכירים במשטרה ובפרקליטות, ובהינתן טיב החשד הקיים בשלב זה וחלקו של המשיב בפרשות הנחקרות, נראה כי מדובר בתנאים מינימאליים, כאשר נקודת האיזון שתאפשר את ביטולם טרם הגיעה".

דוחה את הביקורת על המשטרה

מיכלס מוסיף: "נוכח הביקורת העולה מהחלטת בית משפט השלום ביחס לפעולותיה של העוררת [המשטרה], מצאתי לנכון להעיר כי במהלך הדיון ביקשתי וקיבלתי הסברים אשר להחלטות שונות שהתקבלו על ידה בתקופה האחרונה, לרבות בנוגע לשימוש בכתב החשדות. ההסברים שניתנו לי מניחים את הדעת ומצביעים על הפעלת שיקול דעת ראוי מצד העוררת בכל צעד שנעשה". הוא מסכם: "לעת הזו, די בחומר החקירה הקיים בשתי הפרשיות כדי לבסס את המסקנה לפיה יש מקום להרחיק את המשיב מלשכת ראש הממשלה ולאסור עליו לעסוק בעניינים הקשורים אליה. במקביל, יש להמשיך ולעקוב מקרוב אחר התקדמות החקירה ואחר ההחלטות המתקבלות על ידי כלל הגופים המעורבים בכל הדרגים, על מנת לוודא שהחקירה מתקדמת באופן ענייני ובקצב ראוי, כפי שהיה עד עתה". לבסוף אומר מיכלס, כי מגבלות של חודשיים הן סבירות בהחלט בהתחשב בנסיבות: "בהינתן שאנו מצויים בפתחו של חודש תשרי, הכולל מעט ימי עבודה, ובהינתן עוצמת החשד הסביר בשני התיקים וטיבם של התנאים המגבילים, הרי שפרק הזמן המבוקש הוא מידתי והוא אף עולה בקנה אחד עם הצורך בקיום חקירה מעמיקה, זהירה ויסודית, המבקשת להגיע לחקר האמת. ההתרשמות היא כי מישיבה לישיבה החקירה מתקדמת, חומרי חקירה מתווספים לתיק, לעתים מחזקים את החשד ולעתים לא. זו טיבה וטבעה של חקירה מקצועית ויסודית, גם אם הדבר לוקח זמן. "כפי שניתן לראות, גם לוחות הזמנים שהוצגו לי בדיון הקודם אינם רלוונטיים עוד, לנוכח פעולות נוספות שבכוונת העוררת לבצע בטווח הזמן של השבועות הקרובים, כפי שהובהר לי בפרוטרוט במעמד הדיון שנערך במעמד צד אחד, בדגש על הפעולות הקשורות למסמכים שסומנו במאוחד ב[מסמך] מ/4, שיכול ויניבו פעולות חקירה נוספות וחשובות". מיכלס גם מציין, כי לעניין זה אין חשיבות האם יש כוונה לגבות "עדות מגורם כלשהו בסביבת ראש הממשלה".