המלחין והמעבד המוזיקלי הוותיק מוני אמריליו, מחשובי המלחינים בארץ הלך לעולמו (26.9.25) והוא בן 93 במותו. בין שיריו המפורסמים ביותר נמנים: "בארץ אהבתי", "רקפת", "יש פרחים", "האיש מן הבקעה", "ההר הירוק תמיד", "עץ האלון", "ומתוק האור בעיניים" ועוד רבים אחרים. רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי ומהווים חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. שיריו מוכרים ומושמעים ואהובים, אך ספק אם רוב הציבור יודע שאמריליו הוא שכתב אותם.

פרקי חייו

מוני אמריליו נולד ב-1932 בעיר סקופיה, אז בתחום יוגוסלביה וכיום בירת מקדוניה. בגיל שש החל לנגן בכינור. עם הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה, ב-1941 נמלט עם משפחתו לאלבניה ובתום המלחמה חזרו ליוגוסלביה. ב-1948 היגרה המשפחה לצ'ילה והתיישבה בבירה סאנטייגו, שם הצטרף מוני לתנועת הנוער "השומר הצעיר". באותה תקופה כבר ידע לנגן באקורדיון, ויחד עם לימוד נגינה בכינור החל מלחין מספר יצירות קלאסיות. במאי 1952 בהיותו בן 20 עלה מוני אמריליו לישראל במסגרת גרעין "השומר הצעיר" בצ'ילה, הישר לקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל. לאחר מספר חודשים במרחביה הצטרף מוני עם חברי הגרעין הצ'יליאני לקיבוץ דביר שבנגב שעלה על הקרקע שנה קודם לכן (1951) את שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל. בקיבוץ מרחביה פגש מוני את חנה, מ"ילדי טהרן" שהתחנכה במוסד החינוכי בקיבוץ. לאחר שסיים שירותו הצבאי הם התחתנו והקימו את ביתם במרחביה. בארכיון מרחביה יודעים לספר כי מוני עסק בקיבוץ בעבודות שונות. החבר'ה זוכרים שהוא עבד בחשמליה ומישהו אף זוכר אותו מפינת החי של המוסד החינוכי. אמריליו נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד קומפוזיציה ומוזיקה כללית בסמינר אורנים, שם למד בין השאר אצל המורה אבל ארליך. כשרצה להמשיך ולהתקדם במוזיקה, עזבו ב-1960 הוא וחנה את הקיבוץ ועברו לתל אביב. מוני נרשם לאקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין מוריו באקדמיה היה המוזיקאי והמלחין הדגול הויולן עדן פרטוש. בשנותיו הראשונות בארץ כתב אמריליו בעיקר יצירות קלאסיות. אחת מהן -"סוניטה מס' 1" הוקלטה על-ידי תזמורת קול ישראל בניצוחו של שלום רונלי ריקליס ושודרה מספר פעמים ברדיו בקול ישראל לכבוד עשור למדינה. בתחילת שנות ה-60 עבר מוני מעולם ההלחנה הקלאסית להלחנת זמר עברי. השיר הראשון המוקלט שהלחין היה "עלי גנים" למילותיו של המשורר יהודה הלוי, אותו ביצעו שמעון בר ונחמה הנדל בפסטיבל הזמר והפזמון השני בשנת 1961. אמריליו השתתף בעשרה פסטיבלים בשנים 1961 ו-1977, אולי יותר מכל מלחין אחר. שיריו זכו להצלחה בפסטיבלי הזמר והפזמון במצעדי הפזמונים. ב-1977 זכה השיר "רקפת", שהלחין ועיבד למילותיה של תלמה אליגון רוז במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון, בביצועה של רוחמה רז. בשנות השבעים עבד רבות עם הלהקות הצבאיות ויצר כמה מלהיטיהן הגדולים. לאורך שנים רבות לצד הלחנה עבד לפרנסתו כמורה למוזיקה בקיבוץ עין הכרמל ובקיבוץ גליל ים וכן גם מורה באופן פרטי. בנוסף הדריך מקהלות ועבד כמעבד מוזיקלי, וכן הדריך בסמינר למורים לוינסקי. רשימת שיריו כמעט בלתי נגמרת. ההערכה היא שהלחין קרוב ל-500 שירים. הנה כמה מהם: "בארץ אהבתי השקד פורח", "רקפת", "יש פרחים", "האיש מן הבקעה", "ההר הירוק תמיד", "לכל אחד ירושלים", "פרח משוגע", "עץ האלון", "ומתוק האור בעיניים", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "היום היום", "שלוש אהבותיי" "רכבת העמק" "נגן לי ירדן", "רבי עקיבא", "שי", "ליבבתיני", "בגני נטעתיך", "הכניסיני תחת כנפך", "השיר על ארץ סיני", "ציפור בגשם", "בצל כפות תמר" ועוד.