פסק דין של בית המשפט העליון מלמד, כי אין עילה חוקית לפצות את רומן זדורוב לאחר זיכויו מאשמת רצח תאיר ראדה. המדינה וזדורוב הגיעו להסכמה לפיה הוא יקבל פיצוי של 17 מיליון שקל על 17 שנות המאסר אותן ריצה לפני שזוכה במשפטו החוזר; ההסכם טעון את אישורו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט יחיאל כשר דחה (30.9.25) את ערעורו של אדם אשר זוכה מאשמת עבירות מין בגיסתו כאשר הייתה בת 18-15, ואשר בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעתו לפיצוי של 800,000 שקל. האיש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2013 ונדון לשמונה שנות מאסר. בית המשפט העליון זיכה אותו בשנת 2015, לאחר שריצה 21 חודשי מאסר והיה 22 חודשים במעצר בית. זדורוב הורשע ברצח ראדה בבית המשפט המחוזי בנצרת, הורשע שוב לאחר שבית המשפט העליון הורה לבחון מחדש חלק מהראיות, ערעורו לבית המשפט העליון נדחה, בקשתו לדיון נוסף נדחתה, והוא זוכה במשפט חוזר לנוכח ראיות חדשות. החוק קובע, כי ניתן להעניק פיצוי אם "ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת". כשר מזכיר, כי ההלכה (כלשונו של השופט מישאל חשין) היא ש"במקום שהתביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, כראוי לתביעה, לא נאמר כי לא היה יסוד להאשמה גם אם בערבו של יום יצא נאשם זכאי בדינו". לצד זאת, עומד כשר על ה"נסיבות אחרות המצדיקות זאת" ואומר כי יש מקום להשתמש בחלופה זו במקרה בו הזיכוי נעשה על בסיס הראיות המקוריות ולא על בסיס ראיות חדשות. במקרה כזה, "מאחר שלא היה כל שינוי בדין, בראיות או בטיעונים שעמדו בפני ערכאת הערעור, פסק דינה של ערכאת הערעור מלמד כי להכרעת הדין שניתנה בערכאה הדיונית לא היה מקום (כך על-פי קביעתה של ערכאת הערעור) כבר בעת שניתנה, כך שיסודה בטעות של הערכאה הדיונית. כלומר, בנסיבות אלו, הכרעתה של ערכאת הערעור משמעה קביעה כי הערכאה הדיונית טעתה בהכרעת הדין, ומסיבה זו נשא המבקש בעונש המאסר". כשר שב ואומר כי "במצב הדברים הרגיל, נאשם שהועמד לדין נושא לבדו בנזק שנגרם לו עקב ההליך הפלילי, וזאת אף אם זוכה מהעבירות בהן הואשם, ואף אם לא נפל כל פגם בהתנהגותו לאורך ההליך. ברירת מחדל זו קובעת קביעה קשה ומאוד לא טריוויאלית, בפרט עבור הנאשם שזוכה, שעשוי לסבול מנזקים כבדים ביותר עקב ההליך שנוהל כנגדו, אליו נכנס בעל כורחו. עם זאת, זהו הדין. "...עצם זיכויו של הנאשם על-ידי הערכאה הדיונית, ואפילו בזיכוי 'מלא', שאינו מחמת הספק, אינו מלמד, כלל ועיקר, כי העמדתו לדין או ניהול ההליך הפלילי כנגדו מקורם בטעות של רשויות התביעה. זאת, שהרי רשויות התביעה מגישות כתבי אישום ומנהלות הליכים פליליים על יסוד הערכתן בדבר קיומו של סיכוי סביר להרשעה, על-פי הראיות שבפניהן. לפיכך, גם אם לבסוף מתברר כי אותו סיכוי סביר לא התממש, והנאשם זוכה, לא ניתן להסיק מכך כי רשויות התביעה טעו".