נשיא ארצות הברית
דונלד טראמפ ושר ההגנה פיט הגסת’ נאמו (30.9.25) בפני מאות מגנרלים ואדמירלים בכירים, בכינוס חריג בהיקפו שנערך בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו. עצם הזימון – בהתראה קצרה ואל כל הדרגים הבכירים – נתפס כברירת מסר: הממשל מבקש לשרטט קו חדש לצבא האמריקני.
הגסת’: “זה משרד מלחמה, לא משרד הגנה”
שר ההגנה בחר לפתוח בדברי ביקורת חריפים על המערכת הצבאית כפי שפעלה בשנים האחרונות. הוא הגדיר את הפנטגון כ"משרד מלחמה" והכריז על ביטול תרבות הווק בצבא. לדבריו, “אנחנו לא זקוקים לחודשי זהות או למשרדי גיוון ושוויון – אנחנו זקוקים ללוחמים”.
הגסת’ הציג עשר הנחיות חדשות ובהן:
- החמרת מבחני הכושר לכל הדרגים, עם דרישה לעמוד באמות המידה המחמירות ביותר.
- ביטול ההיתרים לזקן וחזרה לכללי מראה נוקשים.
- דרישות טיפוח חדשות לצד אכיפה מחודשת של כללי משמעת.
- שינוי מערכת החקירות הפנימיות, כדי למנוע “הליכה על ביצים” מצד קצינים בכירים.
- קריאה לקצינים שאינם יכולים לעמוד בקו החדש - להתפטר מיוזמתם.
הוא רמז על פיטורי בכירים נוספים וקיצוץ במבני פיקוד מיותרים, ואף השתמש בביטוי החריף FAFO – “נסו אותנו ותגלו” – כאזהרה לאויבי ארצות הברית.
טראמפ: האיום מבפנים חמור מהחוץ
הנשיא טראמפ עלה לנאום אחריו, ותחילה העיר על השתיקה באולם: “מעולם לא נכנסתי לחדר כל כך שקט – אם תרצו למחוא כפיים, תמחאו”. בהמשך הצהיר כי הוא תומך במפקדים במאה אחוז, אך דרש מהם ליישר קו עם המדיניות החדשה.
טראמפ התייחס לבעיות הפנים של ארצות הברית, כשהוא מגדיר ערים כמו שיקגו, סן פרנסיסקו וניו־יורק כ"מוקדי איום פנימי". לדבריו, ארצות הברית ניצבת מול “פלישה מבפנים”, והוא רמז כי בכוונתו להפעיל את הצבא גם בזירה הביתית כדי להתמודד עם אתגרי ביטחון הפנים.
במקביל, טראמפ התחייב להרחיב את הצי האמריקני ב־19 ספינות חדשות – בהן משחתות וצוללות – ואף העלה אפשרות להחזיר לשירות כלי שיט ישנים. הוא התייחס גם לנשק גרעיני, תעריפי סחר, ואף נגע בנושאים רחוקים יותר כמו פרס נובל לשלום, תוך שהוא ממסגר את הכל בסיסמתו: “אמריקה תחילה”.
תגובה מאופקת ואי־ודאות בצמרת
במהלך הנאומים נותרו הקצינים באולם שקטים יחסית, ללא מחיאות כפיים סוערות. האיפוק הדגיש את המתח בין הממשל האזרחי לבין הדרג הצבאי הבכיר, במיוחד לנוכח המסרים הישירים על פיטורים, שינויי אמות מידה וכניסה לתחום ביטחון הפנים.
הכינוס התקיים בשעה שהממשל מתמודד עם סכנת שיתוק תקציבי, העלול להותיר חיילים ללא משכורת. אף שנושא זה לא עלה ישירות בנאומים, נוכחותו ברקע העניקה ממד נוסף לדרמטיות של האירוע: מסר תקיפות כלפי האויבים מבחוץ – ומול הביורוקרטיה מבפנים.
שאלות לעתיד
הכינוס בקוונטיקו מסמן צומת דרכים עבור הצבא האמריקני. האם אמות המידה החדשות ייושמו בפועל? האם הדרישה להפעלת הצבא בערים תיתקל בהתנגדות משפטית ופוליטית? ומה יעלה בגורל הקשר בין הפיקוד הבכיר לבין הנשיא והמזכיר? שאלות אלו צפויות להעסיק את וושינגטון ואת הפנטגון בשבועות הקרובים.