כטב"מים מעל פולין; מטוסי מיג בשמי אסטוניה; פגיעה בכבלי תקשורת במעמקי הים הבלטי; שיתוק נמלי תעופה במתקפות סייבר ונחילי כטב"מים; חיסולים ופיצוצים מסתוריים; בוטים מפיצים תעמולה כדי לשבש בחירות. אף אחד מאלו אינו קָאזוּס בֶּלי (עילת מלחמה) בפני עצמו, אך יחדיו הם משהו חדש ומסוכן. ולדימיר פוטין מנהל מסע באזור האפור נגד נאט"ו, קובע אקונומיסט: מאמץ זול, ניתן להכחשה ומכוון לטלטל את אירופה הנרתעת בבירור מעימות גלוי. "אנחנו לא במלחמה, אבל גם כבר לא בשלום", אומר הקנצלר פרידריך מרץ. פוטין יודע שאינו יכול להביס את נאט"ו בקרב ישיר, אך יש לו שלוש מטרות מעבר להטרדה לשמה. ראשית, פוטין רוצה לשבור את אחדות נאט"ו: שמדינות אירופה יטילו ספק זו בזו, ובמיוחד במחויבות האמריקנית לברית. מטרתו היא לזרוע ספק באמינותו של סעיף 5 לאמנת נאט"ו, לפיו התקפה על אחת מהן היא התקפה על כולן, ובסופו של דבר – להרחיק את ארה"ב מאירופה. בתחילת המאה הייתה ארה"ב חזקה מכל אויביה וידידיה גם יחד. אוסמה בן-לאדן התחיל את הכרסום: 9/11 הוביל לפלישות לאפגניסטן ועירק, שגרמו להתנגדות מבית להתערבות בחו"ל. סין חולמת על נסיגה דומה של ארה"ב ממזרח אסיה, ולכן גם היא פועלת באזור האפור כדי שטייוואן תרגיש מאוימת ולזרוע ספקות בדבר מחויבותה של וושינגטון לבעלות בריתה באסיה. הוא הדין באירופה. דונלד טראמפ אמר שפלישת הכטב"מים לפולין אולי הייתה טעות, במקום להפגין את הסולידריות הדרושה. לא קשה לקשור בין מילים אלו לבין הופעת המיגים באסטוניה כמה ימים מאוחר יותר. טראמפ צריך להדגיש את מחויבותו לפעולה צבאית באירופה אם יהיה צורך, טוען אקונומיסט. אם חבלה וחדירה אווירית יהפכו לשגרה, ההרתעה תוטל בספק ותיחלש. המטרה השנייה של פוטין קשורה לאוקראינה. מתקפת הקיץ שלו נכשלה, והוא רוצה להעלות את מחיר התמיכה האירופית בקייב. הפעולות באזור האפור ממוקדות במדינות שהן התומכות הגדולות ביותר: חדירות כטב"מים ושיבושי GPS בפולין, אסטוניה ודנמרק; מתקפות סייבר על חברות הגנה ולוגיסטיקה בגרמניה; התערבויות כושלות בבחירות במולדובה ורומניה. המסר שלו לאזרחי מדינות אלו: במקום לשלוח נשק לאוקראינה, תפייסו אותי או תגנו על עצמכם.

לגבות מרוסיה מחיר ברור

ההסבר השלישי עמוק יותר וישן יותר. פוטין שונא דמוקרטיות ליברליות, שעושרן ועמידותן מדגישות את כשלונותיו ורודנותו. ככל שיזרע יותר מבוכה במערב, הוא ייראה חזק יותר. ככל שיחתור יותר תחת ממשלות מרכז, הוא ירוויח יותר מהלאומנים הפופוליסטים השותפים להתנגדותו לאירופה מאוחדת. מדינות נאט"ו צריכות תחילה לחשוף הכל, סבור אקונומיסט, כי התעלמות מהאזור האפור פירושו כניעה לו – ואז הוא יתרחב. יש לייחס לרוסיה ולחשוף מיידית כל פעולה, עם הוכחות. כך לא תוכל מוסקבה להכחיש, ואזרחי המערב יבינו שהם מצויים על הכוונת שלה. נאט"ו והאיחוד האירופי גם צריכים לשפר את עמידותם. הגנה באזור האפור כוללת יותר חלפים וצוותי תחזוקה לכבלים וצינורות, צוותי תגובה מהירה בסייבר וחיזוק רשת החשמל. יש לסייר בהתמדה בים הבלטי ולהציב בו יותר חיישנים. אירופה צריכה מיירטים זולים שיוכלו להפיל את הכטב"מים שרוסיה מייצרת ברבבות, במקום להפעיל מטוסי F-35 וטילים במחיר של מיליונים ואשר בסופו של דבר ייגרעו מהגנתה. לבסוף, רוסיה צריכה לשלם מחיר ברור. חדירת כטב"מים צריכה להוביל לעיצומים על ספקים וחברות קש. על מתקפות סייבר יש לענות באותה שפה. כעת הזמן להשתמש בנכסיה של רוסיה המוקפאים במערב כדי לממן את הגנתה של אוקראינה, שהיא גם הגנתה של אירופה. זה גם אומר נכונות להפיל מטוס רוסי המסכן חיים או רכוש. רכי הלבב חוששים מהסלמה, אבל הימנעות מתגובה גוררת הסלמה מסוג אחר. אם רוסיה תחשוב שתצא פטורה בלא כלום מהתגרויות קטנות, עלול לקרות משהו באמת מסוכן – כגון ניסיון של פוטין להשתלט על מובלעת נארווה בגבול אסטוניה המלאה בדוברי רוסית. את כל זה קשה לעשות אפילו כאשר מחויבותה של ארה"ב ברורה, וקשה עוד יותר כאשר טראמפ הוא חבר בלתי בטוח בברית. השנה הוא מבטיח לגבות את נאט"ו, אך אשתקד אמר שמצידו רוסיה יכולה לעשות מה שמתחשק לה לחברות בברית שאינן משלמות די הצורך. מילים כאלו נשמעות כהזמנה לסכסכנות ופוטין בהחלט הקשיב.