הונה נאמד בשלושה מיליון דולר. מעבר לפעילותה הציבורית, ברבי נודעה כנדיבה מופלגת. היא תרמה לאורך השנים מאות אלפי שקלים - לעיתים בעילום שם - למשפחות נזקקות, לנוער בסיכון, לחיילים ולבתי כנסת. אבי שושן, לשעבר דובר בית החולים איכילוב, סיפר במשדר "הפטריוטים" כי הכיר אותה לפני כ-15 שנה כאשר בתה מאיה נפצעה קשה כתוצאה מתאונת דרכים ואושפזה בטיפול נמרץ. הוא סיפר על התהליך המסוכן בהזזת פצועים עם פצעי לחץ. לדבריו, היא ובעלה פנו למנהל המחלקה הפרופסור סורקין ושאלו כיצד ניתן לסייע. סורקין ענה להם שמזרן עולה 170 אלף אירו, וצריך 17 מזרנים ל-17 חדרים. השניים מימנו את הרכישה המלאה, תרומה שהפחיתה משמעותית את הסיכון. לדבריו, היא גם השקיעה ומימנה את האלבום הראשון של הזמר איתי לוי. בימי מלחמת חרבות ברזל הייתה פעילה במיוחד באיסוף ציוד ותרומות לחיילים ולמפונים, ורבים מעשי החסד שלה נודעו רק לאחר מותה. אחת מחברותיה כתבה: "הייתה מפעל של נתינה אחת - בלי יחסי ציבור, רק לב יהודי ענק". בקרב תומכי הליכוד נחשבה ברבי לדמות אהובה במיוחד. היא אירחה בביתה שבתות משותפות לפעילים, ארגנה מפגשי הסברה ותמכה במיזמים לחיזוק הזהות היהודית. ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לה: "מירי הפיצה אור, אהבה ואמונה בעם ישראל. היא תיזכר כלוחמת אמיצה של רוח ונתינה". מחלוקות משפטיות בעבר לצד אהבת הציבור, ברבי הייתה דמות שנויה במחלוקת בעקבות התבטאויות חריפות ברשת. לפני שבועיים בלבד חויבה על-ידי בית משפט לשלם 172 אלף שקל לח"כ חילי טרופר בשל פרסום לשון הרע. למרות זאת, גם יריביה הפוליטיים הודו כי הייתה "אישה יוצאת דופן, שהאמינה באמת שלה בכל ליבה". פעילים רבים ספדו לה עם היוודע דבר מותה. סמדר הילה שמואלי כתבה: "העולם איבד נשמה ענקית, אישה של אמת, חסד ותפילה". פעילי ליכוד כינו אותה "הלב הפועם של המחנה הלאומי".