רבים סבורים כי חייה של פומפי נקטעו לעד עם התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. אך ממצאים ארכאולוגיים חדשים חושפים מציאות אחרת: תושבים חזרו לחיות בין ההריסות, הקימו מחדש את בתיהם - ואף אפו בהם לחם. במחקר רחב שנערך ברובע הדרומי של העיר, נמצאו שכבות יישוב חדשות שנוצרו לאחר האסון. החוקרים מצאו עדויות לשתי תקופות של פעילות אנושית: הראשונה, בין סוף המאה הראשונה לתחילת השלישית לספירה; השנייה, במאות הרביעית והחמישית. הממצאים כוללים תנורי אפייה, כלים מיובאים מצפון אפריקה, מטבעות עתיקים, עצמות בעלי חיים ושרידי תינוק שנקבר עם מטבע משנת 161 לספירה. “עקבות שנמחקו” מנהל הפארק הארכאולוגי של פומפי, גבריאל צוכטריגל, הסביר כי במשך מאות שנים הוסתרה העובדה שאנשים חזרו לעיר. “אירוע החורבן של שנת 79 השתלט על הזיכרון הציבורי. עקבות היישוב־מחדש נמחקו, לעיתים פשוט נשטפו מבלי תיעוד. עכשיו התמונה מתבהרת”. צוכטריגל סבור שהחזרה לעיר נבעה גם מהיעדר חלופות. “זה טבעי שאנשים ינסו לשוב ולחפש חפצים, מקלט או מקום לפרנסה. לא היה להם הרבה מה להפסיד”. חיים מאולתרים החוקרים גילו מדרגות משיש ממוחזר, רעפים ואבנים וולקניות ששימשו לבנייה מחודשת, ומרתפים שנחפרו לתוך השכבות הקבורות. בחלק מהמבנים נמצאו תנורי אפייה שבנייתם משולבת מחומרים ממוחזרים, לצד שיירי ארוחות - עצמות בעלי חיים, אצטרובלים ומטבעות. נמצאו גם כלי בישול מצפון אפריקה, המעידים כי סחר ימי המשיך לפעול. שלד סוס שהתגלָה סמוך למבנה מגורים מוכיח שהשתמשו בבעלי חיים לצורכי עבודה גם בתקופה המאוחרת. יישוב עיקש אך דל לדברי החוקרים, היישוב המאוחר לא היה עיר רומית קלאסית אלא יישוב דל באמצעים - “מעין פבלה בין ההריסות”. משפחות חיו בין הקומות ההרוסות, השתמשו במה שנשאר, וחיו בתנאים מאולתרים אך עיקשים. הממצאים מחזקים תיאוריה שהחלה להתגבש כבר לפני מאה שנה: פומפי לא ננטשה לחלוטין. במקום זאת, חייה נמשכו בהיקף קטן, במציאות של הישרדות והתחדשות איטית. בכך מתערערת התפיסה של פומפי כ"עיר שקפאה בזמן", ומתחזקת התמונה של עיר שחייה נמשכו - אם כי בצניעות.