ההסכם בין ישראל לחמאס הוא ההישג הדיפלומטי הגדול ביותר של
דונלד טראמפ בכהונתו השנייה, ומבחינתו זוהי הוכחה מוחצת ליכולותיו כמשיג עסקות ומשכין שלום. הרבה עוד יכול להשתבש, במיוחד במזרח התיכון, וה"שלום" עליו הכריז טראמפ הלילה (9.9.25) עשוי להיות רק עוד הפסקת אש זמנית.
אבל – מדגיש ניו-יורק טיימס – אם העסקה תחזיק מעמד, יהיה זה צעד מרשים לקראת תוכנית שלום שטראמפ ולפניו
ג'ו ביידן ניסו להשיג, למרות שיש בה חורים שחורים מהותיים. ואם טראמפ יצליח לכפות על
בנימין נתניהו לסגת מעזה ולוותר על תוכניתו להשתלט על חורבותיה, אם יצליח להפסיק את הטבח ההדדי – יהיה זה הישג חסר תקדים: לתמרן את נתניהו.
טראמפ יודע שההישג הבינלאומי המשמעותי ביותר, ובגדול, בקדנציה הראשונה שלה היה הסכמי אברהם. הפסקת המלחמה בעזה היא הישג גדול עוד יותר. תגובתה של ישראל על 7 באוקטובר הפכה אותה לחזקה מאי פעם – וגם למבודדת מאי פעם; ייתכן שיידרש דור שלם כדי לשקם את מעמדה.
המלחמה עשתה טוב לנתניהו, טוען הטיימס. הוא אמר שקיים את הבטחתו לחסל את הנהגת חמאס, ישראל חיסלה את רוב מנהיגי חיזבאללה, סייעה להפיל את משטר אסד והרגה דור של מדענים ומפקדים אירנים. אבל נתניהו "קפץ מעל הפופיק" עם מידת ההרס בעזה וההתקפה בקטר, וטראמפ ניצל זאת ואילץ אותו להסכים לתוכנית בת 20 שלבים.
נתניהו הימר שחמאס ידחה את תוכנית טראמפ, אך להפתעתם של רבים הוא קיבל אותה כנקודת פתיחה. לא הייתה לו ברירה של ממש: היקף הנזק לאדם ולרכוש פגע בשארית התמיכה בארגון בקרב העזתים ששרדו, וגם מדינות ערב וטורקיה התעקשו שיוותר. כעת טראמפ מצהיר שפרק זה הסתיים, ועם קצת מזל – הוא גם יצדק. ואם תוכנית השלום תתקדם, גם תהיה לו סיבה מוצדקת לצפות לקבל את פרס נובל.
אולם, מדגיש הטיימס, ממש לא ברור שהעימות הישראלי-פלשתיני מסתיים. ההצהרות של טראמפ ונתניהו הלילה התייחסו רק לשלב הראשון – שחרור החטופים, שחרור האסירים והנסיגה החלקית של צה"ל. יהיה קשה עוד יותר להגיע לשלב הבא, בו על חמאס להניח את נשקו ולוותר על השלטון ברצועה. הן חמאס והן נתניהו עלולים לתקוע מקלות בגלגליו של ההמשך, והפסקת האש השבירה עלולה לקרוס.
לא ברור כיצד ארה"ב ובעלות בריתה יקבצו את הצוות הטכנוקרטי הזמני, או יוודאו שהנהגת הרצועה תטוהר מתומכי חמאס. ישראל כנראה לא תיסוג כל עוד שרידי חמאס קיימים, ואולי אפילו לאחר מכן. איש אינו יודע איזה תפקיד, אם בכלל, יהיה לרשות הפלשתינית. ההיסטוריה של המזרח התיכון מלמד, שניסיון להגיע להסכם שלום דומה לניקיון אחרי התפרצות וולקנית: ברור שזה יקרה שוב, אבל לא ידוע מתי ובאיזו עוצמה.