ייתכן שהמלחמה בעזה מסתיימת, אבל בין נזקיה נמנות שורה של מהלומות קשות ליחסים בין ישראל לארה"ב. המוניטין של ישראל בארה"ב נשחקו קשות, ולא רק בקמפוסים: הסקרים מלמדים שיותר אמריקנים תומכים בפלשתינים מאשר בישראל. רוב יהודי ארה"ב סבורים שישראל ביצעה
פשעי מלחמה בעזה. אפילו דמוקרטים מתונים קוראים כעת לפגוע בסיוע הצבאי לישראל.
הנזק הוא יותר ויותר דו-מפלגתי, מדגיש ניו-יורק טיימס. למרות נסיונותיהם של הרפובליקנים לזהות את מפלגתם עם ישראל ולתייג את הדמוקרטים כמי שמסייעים לאויביה, אוונגליסטים צעירים יותר חולקים על הוריהם בנושא זה, ורואים את ישראל כתוקפן ולא כקורבן. ולא מדובר רק בנוצרים אדוקים, אלא בצעירי המפלגה בכלל.
השאלה היא האם ישראל תאבד צעירים אלו בטווח הארוך, ומה יכולים תומכיה לעשות בניסיון לשנות מגמה זו. שילבי תלחמי, מומחה לסכסוך הישראלי-פלשתיני באוניברסיטת מרילנד, טוען שכבר מאוחר מדי: "יש כעת דור עזה כפי שהיו דור וייטנאם ודור פרל הרבור. יש תחושה שהם רואים רצח עם בשידור חי, והיא מועצמת על-ידי המדיה החדשה, מה שלא היה בווייטנאם".
יוסי קליין-הלוי, חוקר במכון הרטמן, אומר שבביקוריו האחרונים בקמפוסים נדהם ממידת ההשפעה הפוליטית של הרטוריקה האנטי-ישראלית. "הם סופגים את הרעל, לפיו יש משהו בלתי לגיטימי יסודי ברעיון של מדינה יהודית. זו הדאגה העיקרית שלי: לישראל מתלווה ריח רע".
אחרים טוענים, כי סיום הלחימה והתמונות הנוראות מעזה, יאפשרו לתומכי ישראל להתחיל להתאושש. "יש מקום להיפוך מגמה", אומרת דליה שיינדלין, חוקרת אורחת באוניברסיטת פנסילבניה. "אנשים נוטים להגזים בחומרת הנזק. עצם הפסקת הטבח תאפשר לחלק מהאנשים לחזור לאזור הנוחות של תמיכה בישראל".
בבסיסה של הנחה זו ניצבת האמונה בכך שיסודות היחסים בין ישראל לארה"ב נותרו מוצקים, מסביר הטיימס. מדובר באינטרסים המשותפים, כמו שיתוף הפעולה העמוק והמועיל בין שירותי המודיעין, הצבאות ומגזר הטכנולוגיה בשתי המדינות – שת"פ הנגלה יותר לעיני אנשי ממשל מאשר לציבור הרחב.
"אנחנו נכס במאבק המעצמות הגדולות נגד סין. אנחנו בליבת האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון", אומר אבנר גולוב, לשעבר במטה לביטחון לאומי וכיום במכון מיינד. אולם, פחות ברור האם שתי המדינות ממשיכות לחלוק את השאיפה להעניק ליהודים הנרדפים את ארצם המובטחת ולהיות אור לגויים.
הלוי סבור, שערכים אלו נפלו קורבן לקיטוב הפוליטי. מצד אחד, ישנו הסיפור של הקמת המדינה המחויבת לערכים הליברליים ואשר מדבר לליבם של הדמוקרטים. מצד שני, ישנו הסיפור של הממשלה על ישראל כמחסום בפני העולם המוסלמי, אשר פונה לימין האמריקני. "קשה לבסס את היחסים בין המדינות על ערכים משותפות, כאשר הן עצמן אינן מסוגלות להסכים על ערכיהן".