לדבריו, ישראל מחויבת לשלטון החוק כלפי כל אדם הפועל באלימות: "כל מי שפועל בניגוד לחוק, כל מי שפוגע ברכוש או בבני אדם - לא משנה אם מדובר בפלשתינים או בישראלים - חייב להיענש על-פי החוק. זה עיקרון בסיסי מאוד. אבל אני לא אוהב כאשר המציאות היא מלכתחילה: ‘אני מאשים אותם’".
סער הרחיב את דבריו לרובד אידיאולוגי־היסטורי: "למה להאשים אותם? כי בין השיטין מסתתרת ההנחה הכופרת בכך שיהודים יכולים לגור שם. יהודים יכולים לגור ברומא, בבריסל, בפריז, בלונדון - אבל הם לא יכולים לגור בערש האומה היהודית, בארצם התנ"כית, בשילה או בחברון. שם הם לא יכולים לגור. לעולם לא אקבל זאת. לעולם לא נקבל זאת. זו ארצנו. מעולם לאורך ההיסטוריה היא לא הייתה ‘פלשתינית’".
סער זכה בתום דבריו למחיאות כפיים ממספר משתתפים ישראלים ובינלאומיים, אך גם לעקיצות מצד נציגים אירופים שהביעו הסתייגות מהדגש ההיסטורי־דתי שנתן לדבריו. גורמים במשלחת הישראלית ציינו כי דבריו "שיקפו את רוח המדיניות החדשה של משרד החוץ - לחדול מהתנצלויות ולדבר בשפה ישירה ובטוחה בעצמה".