נשיאים אמריקנים רבים ניסו להתעלם מהמזרח התיכון, אך גילו שקשה לעשות זאת.
דונלד טראמפ לא יכול היה, בשל המלחמה בעזה, ורשם הישג מרשים בדמות ההסכם בין ישראל לחמאס. תומכיו טוענים שהוא הביא לאזור גישה חדשה. הם צודקים, אבל מהסיבות הלא-נכונות – טוען אקונומיסט.
טיעון אחד הוא שטראמפ הצליח משום שהוא מעדיף עסקות על פני דיפלומטיה; חותך דברים במקום להיכנס לפרטים. זה נכון חלקית: ההסכם בעזה הושג רק לאחר שטראמפ החליט ללחוץ על
בנימין נתניהו – אך הוא לא הצליח להשיג הסכם גרעין עם אירן, למרות המתקפה הצבאית עליה.
טיעון שני: טראמפ משיג תוצאות משום שהוא בלתי צפוי. עם זאת, חוסר עקביות אינה מעלה כאשר מדובר במדיניות חוץ. אם היה לוחץ על ישראל לקיים את הפסקת האש מינואר, ייתכן שהמלחמה הייתה מסתיימת כבר במארס. במקום זאת, טראמפ פנטז על הפיכת הרצועה לאתר נופש.
טראמפ צודק בכך שהוא מכיר במגבלות כוחה של ארה"ב במזרח התיכון. הוא אוהב לדבר על ארה"ב כענק המזיז את העולם, אך במזה"ת אינו פועל בהתאם. בניגוד לרוב קובעי המדיניות בארה"ב, הוא מוכן לקבל תוצאות בלתי ודאיות.
כך למשל המתקפה על אירן, לה התנגדו בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ הפרסי ורבים ממצביעיו של טראמ, ואשר עלולה הייתה להתפתח למלחמה נרחבת. אבל טראמפ ביצע אותה ומיהר להודיע על הצלחתה המוחלטת, ואז הכריח את ישראל לסיים את מבצע "עם כלביא" ואילו אירן למעשה לא הגיבה. המלחמה הסתיימה בלי שאיש יידע האם השיג את יעדיו.
טראמפ אימץ את אותה גישה מול סוריה, כאשר מיהר להסיר את העיצומים מעליה עם הפלתו של משטר אסד, בניגוד לעמדתם של מי שסברו שיש להמתין עד שאחמד א-שרע ימלא דרישות מסוימות. הדבר היה הופך את ארה"ב למפקחת על מעבר סבוך לדמוקרטיה, ולזכותו של טראמפ ייאמר שהחליט שהיא פשוט תעמוד מן הצד. הפסקת האש בעזה היא מהלך דומה: ישראל וחמאס דחו חלקים ניכרים מיוזמתו, אך במקום חודשים של מו"מ – הוא הכריז על עסקה צרה והותיר את הפרטים הבעייתיים למתישהו בעתיד.
נשיאים אמריקנים ניסו במשך עשרות שנים לכפות שינויים מהותיים במזה"ת: הפלת משטרים בכוח, רפורמות דמוקרטיות, פתרון מקיף לסכסוך הישראלי-פלשתיני. גם טראמפ ניסה בכהונתו הראשונה את הגישה המכסימליסטית. בכהונה הנוכחית יותר ברור לו מה ארה"ב יכולה ולא יכולה לעשות באיזור, והוא אינו מהסס למכור הפסקת אש מבושלת למחצה כהסכם שלום היסטורי.
היסטוריונים עשויים לקבוע שלא זה מה שקרה בעזה. המתקפה על אירן עלולה להתגלות כרגע בו היא החליטה לפרוץ לנשק גרעיני. א-שרע עלול להפוך לגרסה מזוקנת של אסד. הסובלנות לבלגן יכולה להיות החוזקה במדיניותו המזרח-תיכונית של טראמפ – או נקודת התורפה שלה, מסיים אקונומיסט.