מספר חסרי הבית בארה"ב מטפס בשנים האחרונות משיא לשיא, בשל משבר הדיור והזינוק בהגירה. הבעיה מחמירה עוד יותר משום שממשל טראמפ מקצץ במחצית את התקציב לסיוע בדיור, ומסכן רבבות שרק בזכותן אינם חסרי בית – מתריע פילים מנגנו, שהיה האחראי על הטיפול בחסרי הבית בממשל ג'ורג' בוש הבן, במאמר בניו-יורק טיימס. הטיפול המודרני בחסרי הבית החל בשנות ה-1970, עם שחרורם של רבים מבתי חולים פסיכיאטריים. בחמשת העשורים האחרונים למדו ממשלים משתי המפלגות, שהצעת דיור ומתן סיוע הם הדרך הנכונה להרחיק אותם מהרחובות. תוכנית זו היא כעת היעד הישיר לקיצוץ של שני מיליארד דולר. צעדיו של ממשל טראמפ יהיו דרקוניים וחסרי היגיון, יפגעו קשות בחסרי הבית הנוכחיים ויוסיפו רבים לשורותיהם – מתריע מנגנו. גם בעבר לא היו מספיק משאבים לטיפול בבעיה והעיסוק בה היה חסר יעילות. בשלושת העשורים הראשונים, הגישה הייתה להעניק עדיפות וכמעט בלעדיות רק לטיפול. חייהם של חסרי הבית אומנם השתפרו, אך בלא דגש על בנייה – הם התגלגלו ממחסה למחסה, ולמעשה נותרו חסרי בית. בתחילת המאה אימץ ממשל בוש גישה חדשה: דיור תחילה, כך שחסרי הבית יזכו מהר ככל האפשר לקורת גג קבועה, שכן לדיור עצמו הייתה השפעה מבריאה. רק לאחר מכן סופקו השירותים – בריאות הנפש, תעסוקה, גמילה, בריאות פיזית – כדי לסייע בחייהם ולהבטיח המשכיות. מנגנו אומר שהיה עד ראייה לתועלת של שינוי הגישה. עד אז הוציא משרד השיכון את רוב תקציב חסרי הבית על שירותים, שאת איכותם לא יכול היה לבדוק ושעליהם לא יכול היה לפקח. אבל בשנת 2010, כבר הופנו 60% מהתקציב לדיור. בשנת 2009 צנח חוסר הבית הכרוני בשליש, ובשנת 2023 ירד במחצית מספר חסרי הבית בקרב יוצאי הצבא. כיום, תקציב הדיור הוא 80% מתוכנית חסרי הבית – בתמיכה דו-מפלגתית. השירותים מעולם לא חדלו להיות רכיב חיוני בהפחתת חוסר הבית, ומשרדי ממשלה אחרים נכנסו לתמונה. הרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי Medicaid בתחילת המאה אפשרה למשרד השיכון להתמקד בשיכון. ברור שיש עדיין פגמים בשתי החזיתות, אבל הקיצוץ הנוכחי יגרום חזרה לגישת "שירותים תחילה. דיור ללא שירותים מגביר את סכנת הכישלון; שירותים ללא דיור יותיר אנשים ברחוב. בחודש יולי פרסם טראמפ צו נשיאותי – "סיום הפשע וחוסר הסדר ברחובות ארה"ב" – שהכיר בחשיבותן של תוכניות הסיוע הסוציאלי לחסרי בית. הוא הנחה את משרד הבריאות לפעול להורדת מספר חסרי הבית באמצעות מתן עדיפות לטיפול נפשי והגדלת הסיוע לקורבנות ניצול. כאן טמונה האירוניה, טוען מנגנו. הממשל מציע סיוע לחסרי בית בבתיהם, ומקצץ בסיוע המעניק להם את בתיהם. הם יקבלו יותר עזרה, אבל לא יהיה להם היכן לגור. משרד השיכון עצמו מעריך, כי 170,000 חסרי בית לשעבר עלולים לאבד כעת את מגוריהם. אסור להשלים עם תוצאה כזאת; הממשל מחויב להבטיח דיור לכל האזרחים ושירותים שיתרמו ליציבותם ובטחונם.