המדינה טיפלה כיאות במידע שהפיקה המשטרה שלא כדין באמצעות הרוגלה פגסוס במסגרת החקירה נגד העבריין יניב זגורי ואנשי ארגון הפשע בראשותו. כך קובע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בדחותו את בקשת הנאשמים לדחות את פסק הדין בתיק עד לבחינת השימוש החורג ברוגלה של חברת NSO. זגורי ואנשיו מואשמים בעבירות רצח ועבירות אלימות חמורות נוספות, והשופטים נתן זלוצ'ובר, דינה כהן ודניאל בן-טולילה יפרסמו את פסק הדין ב-4.12.25. לפני חודש הודיעה הפרקליטות לסניגורים, כי במסגרת בדיקת פרשת פגסוס, התגלה שהמשטרה "חדרה בפועל למכשירים סלולריים של נאשמים ועדים ושאבה מהם נתונים נוספים, לרבות אנשי קשר, פתקים ופרטי מידע אחרים". ההגנה טענה שהמידע נחשף רק כעת ויש לעכב את פסק הדין עד לבחינת המידע שנאסף, ולחלופין - לפסול את הראיות שהושגו תוך חריגה מצווי האזנת הסתר. השופטים דנו ארוכות בנושא, כולל במשך שעות במעמד צד אחד, והגיעו למסקנה שאין להיענות לבקשת ההגנה. הם אומרים (6.9.25), כי אנשי התביעה למדו על החריגה רק לפני מספר חודשים, לפני חודשיים קיבלו הנחיות לפעולה ומסרו את ההודעה להגנה. השופטים מביעים צער על כך שהמידע נמסר להגנה רק כעת, אם כי מדגישים: "אשר לעצם איסוף החומר בחריגה מהצווים והפגיעה באמון הציבור, נראה שהמדינה על שלוחותיה הרלוונטיות פעלה למזעור הנזק, נראה שלמעשה לא נגרם נזק בתיק עצמו והגנת הנאשמים לא נפגעה. "אשר לאיחור הגדול במסירת ההודעה על החריגה מהצווים לבאי-כוח הנאשמים – היה על המדינה על כל שלוחותיה הרלוונטיות לפעול במהירות לביצוע כל הבדיקות הנדרשות וקביעת הנהלים המתאימים. בעניין זה לא די בכך שפרקליטות מחוז דרום קיבלה את ההודעה או הנהלים רק לפני כחודשיים". לדברי השופטים, הם עיינו בחומר המדובר והגיעו למסקנה שאין המדובר בחומר חקירה ואין בו כדי לסייע להגנת הנאשמים. השופטים אומרים, כי צווי האזנת הסתר ניתנו כחוק, וכי "החומר הלא-חוקי (תוצרי החריגות) כלל לא הופק, אלא הושאר ככותרת, המבהירה מהו סוג המידע ונאסף בנפרד מהחומר החוקי" ואיש לא נחשף אליו. "הגם שהבענו מורת רוח מהתנהלות המדינה בנסיבות העניין, אנו סבורים, כי בהינתן שאת הנעשה אין להשיב, המדינה בדקה ותחקרה את האירוע באופן נרחב, הקפידה על מידור החומרים שנאספו בחריגה מהצווים ועל כך שאיש לא ייחשף אליהם, כך שגם אנשי חטיבת הסייבר נחשפו אליהם ככותרות בלבד. "אין בכך כדי לבטל את הנעשה, אך התנהלות זו צמצמה באופן משמעותי מאוד את הפגיעה בזכותם של הנאשמים להליך הוגן ואת הפגיעה בפרטיות האובייקטים מושא הצווים שניתנו... ברור שחובה היה לפעול רק על-פי החוק ושמוטב היה שהחומר שנאסף בחריגה מהצווים לא יאסף כלל, אך הדרך בה נהגה חטיבת הסייבר כשכבר נאסף, מביאה את המצב קרוב מאוד למצב בו כלל לא נאסף, במובן זה שאם לא נאסף – איש לא יעיין בו, וגם אם נאסף אך מצוי ב'מגירה דיגיטלית' בה לאיש אסור לעיין, המצב דומה - איש לא יעיין בו".