מחקר רחב היקף שהתפרסם בכתב העת המדעי PLOS Biology חושף כי אצל חלק ממיני הציפורים הפחד מדברים חדשים - תופעה הקרויה נֶאוֹפוֹבְּיָה - הוא תכונה טבעית ומושרשת. פלמינגו, לדוגמה, נרתעים במיוחד ממגע עם חפצים או מזון לא מוכרים, בעוד שהניצים והפסיונים ניגשים אליהם בביטחון יחסי. מחקר עולמי בשיתוף 82 מוסדות המחקר, שנערך בהובלת הד"ר רייצ'ל מילר מאוניברסיטת קיימברידג', כלל 129 חוקרים מ־24 מדינות על פני שישה יבשות. הוא בחן כיצד תזונה, דפוסי נדידה ומבנה חברתי משפיעים על מידת הפחד מחידוש בקרב מיני עופות שונים - מפינגווינים ועד תוכים. כל ציפור נבחנה בשני מצבים: כשהוגש לה מזון מוכר בלבד, וכשהונח לידו חפץ חדש בצבע ובמרקם אחיד, מותאם לגודל המין. ההשהיה במגע עם המזון שימשה מדד למידת הפחד מהחידוש. פלמינגו נרתעים, נצים נועזים תוצאות הניסוי הראו כי עופות מים כדוגמת פלמינגו, ססיים ושחפיות הם מן הזהירים ביותר. לעומתם, הניצים, הפסיונים ותוכים מסוימים ניגשו אל המזון גם בנוכחות החפץ החדש. החוקרים מסבירים כי בעלי כנף הניזונים ממזון מגוון נוטים לסקרנות ולגמישות, בעוד עופות המתמחים בסוג מזון אחד נזהרים יותר ומתקשים להסתגל לשינויים. נדידה - גורם מגן או מגביל המחקר מצא גם קשר מובהק בין נדידה לעוצמת הניאופוביה. הד"ר מילר הסבירה: "ציפורים נודדות חשופות יותר לסיכונים בסביבות לא מוכרות, ולכן זהירות יתר עשויה להיות יתרון אבולוציוני. לעומת זאת, עופות מקומיים עשויים לפתח גמישות גבוהה יותר במציאת מזון או קינים במצבים משתנים". החוקרים הדגישו כי אצל רוב הציפורים נצפתה עקביות בהתנהגות לאורך זמן - מי שנרתעה בפעם אחת, נרתעה גם בבדיקה החוזרת. משמעות הדבר היא שהפחד מהלא־נודע הוא תכונה יציבה ולא מצב רגעי. אפקט הקבוצה באופן מפתיע, כאשר נבחנו כמה ציפורים יחד, הן נטו להפגין פחד רב יותר מאשר כשהיו לבד. לדברי מילר, ייתכן שהן מושפעות מאותות פחד של אחרות, או ממתינות לראות אם מישהי אחרת תיקח את הסיכון תחילה. שותפתה למחקר, הד"ר מייגן למברט מאוניברסיטת הרפואה הווטרינרית בווינה, ציינה כי לממצאים יש השלכות מעשיות על מאמצי שימור והשבה לטבע: "הבנת דפוסי ההתנהגות האלה יכולה לעזור לשפר את סיכויי ההישרדות של מינים נדירים בעת שחרורם חזרה לטבע, או בהתמודדות עם שינויי אקלים ופיתוח עירוני". ציפורים מלמדות אותנו זהירות מהי המחקר מציב מראה גם לאדם: הזהירות הטבעית בפני חידוש עשויה להגן, אך גם להגביל את היכולת להסתגל לשינויים סביבתיים. כפי שציפורים נדרשות לאזן בין פחד לסקרנות, כך גם אנו נעים בין הרצון בביטחון לבין הצורך להעז.