אחד התורים האיטיים ביותר הקיימים הוא להצטרפות לאיחוד האירופי. כמו בני נוער הכמהים להיכנס למועדון נחשק ומקווים שהחבל הסגול יוסר מתישהו, כך גם המועמדים לחברות באיחוד מייחלים ליום בו יורשו להצטרף, אומר אקונומיסט. אוקראינה היא הגדולה מבין אלו היכולים לחוש את חומו של המועדון אך לא ממש ליהנות ממנו. האם תוזמן בקרוב להיכנס? המסיבה נראית כיפית ואוקראינה יכולה לטעון בצדק: בחיי, החברים שלי כבר בפנים! אכן, רבים מהם רוצים שהיא תצטרף אליהם, אך נכון לעכשיו נותרו מכשולים משפטיים וכלכליים מהותיים. אם ההמתנה תימשך עוד זמן רב, יהיו מי שיתחילו לתהות האם התור בכלל זז. ימיה של הפנייה האוקראינית לבריסל כימיה כמדינה עצמאית, מאז 1993. במשך שנים, בקשת ההצטרפות הייתה מהשפה ולחוץ: אוקראינה הייתה ענייה מדי, שולית מדי ומוטה מדי לאוליגרכים. פרט לכך, דומה היה שהדלת נטרקה: שש מדינות הבלקן לא התקדמו לעברה, והאחרונה להתקבל הייתה קרואטיה ב-2013. הפלישה הרוסית החייתה את ההיגיון שבהרחבת האיחוד. הותרת מדינות לידו אך מחוצה, הפכה אותן ליעד לחיזור (אם לא לפלישה) מצד היריבים הגיאופוליטיים של אירופה – רוסיה וסין. צירופה של אוקראינה היה מרמז על עתיד בהיר יותר ומערבי יותר, ששווה להילחם עליו. אוקראינה עודנה ענייה, חקלאית ואוליגרכית – וכעת גם במלחמה. אבל למרות זאת, היא רשמה התקדמות מפתיעה בתהליך הקבלה התובעני של האיחוד. קייב הגישה בקשת הצטרפות ארבעה ימים לאחר תחילת הפלישה, קיבלה מעמד של מועמדת לאחר מספר חודשים, וביוני 2024 החל מו"מ רשמי המחייב את המועמדת לאמץ עשרות שנים של חקיקה אירופית – הליך סבוך אפילו בזמן שלום. פקידים בנציבות האירופית שיבחו את אוקראינה על מהירות התקדמותה, כולל ברפורמה משפטית ובמאבק בשחיתות. תאריך יעד שקט של 2030 נראה שאפתני אך לא מופרך. אולם, לאחרונה נרשמה האטה ואקונומיסט מאשים הן את אוקראינה והן את האיחוד. רוח הרפורמות בקייב נחלשה, ומי שנפגעים מן השינויים – למשל, הנהנים ממערכת משפט חלשה ומפקידות מושחתת – משיבים מלחמה שערה. ניסיון שלומיאלי של ולדימיר זלנסקי לסגור שני גופים הנלחמים בשחיתות נתקל בזעזוע בבריסל ובהפגנות נדירות באוקראינה. הנזק תוקן, אבל האירוע מדגים כמה קל להסב לאחור את הרפורמות. בצד האירופי דרושה הסכמה פה אחד של 27 החברות הנוכחיות לכל צעד שמבצעת המועמדת, והונגריה מונעת התקדמות לשלב הבא של המו"מ. ויקטור אורבן ניצב בפני בחירות באפריל הבא וחושב שבלימתה של אוקראינה תסייע לו. האוקראינים מתבקשים להתאזר ב"סבלנות אסטרטגית", בעוד אלבניה ומונטנגרו מתקדמות ועשויות להתקבל ב-2030. בעיה מבנית אחרת היא, שבניגוד למועדון – מהאיחוד האירופי אי-אפשר לזרוק את מי שנכנס. רבות מההחלטות החשובות ביותר מחייבות הסכמה כללית, כך שעוכר מסיבות אחד כמו אורבן יכול לקלקל אותה לכולם. זו הסיבה שרבים באיחוד רוצים להבטיח שאוקראינה תציית לחוקי האיחוד אם תתקבל: מה יקרה אם יום אחד תעלה לשלטון בקייב מפלגה שתעניק לרוסיה גישה ישירה לאיחוד? מכאן השיחות בבריסל על "פתרונות יצירתיים", כגון מתן אפשרות לאוקראינה ליהנות מיתרונות האיחוד (דוגמת השוק המשותף וחופש התנועה), אבל בלי לצרף אותה בצורה מלאה. אלא שיחס כזה של דרגה ב' יהיה בגידה באוקראינה. אפשרות סבירה יותר היא קבלה הדרגתית: ב-2004 נקבע שפולין מדינות אחרות ייהנו מזכות התנועה החופשית רק לאחר שבע שנות חברות. ייתכן שהפעם לא תוענק מיידית זכות הווטו, ואולי אפילו תיקבע תקופת מעבר שבסיומה אפשר יהיה לשלול את החברות אם היא לא תעמוד בקני המידה של האיחוד. הדבר יעקם בצורה משמעותית את חוקי המועדון, אבל אולי יוביל לכך שסוף-סוף יוסר החבל בכניסה.