שופטת בית משפט השלום בתל אביב, כריסטינה חילו-אסעד, הרשיעה (26.10.25) את שלום אזרד בהטרדת הדס קליין, עדת התביעה המרכזית בתיק 1000 נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אזרד הורשע בשל שלושה ציוצים גסים ובוטים שפרסם בעת עדותה של קליין במחצית השנייה של 2022. ההגנה טענה, כי ציוציו של אזרד לא כוונו במישרין אל קליין אלא אל אלי ציפורי ויוסי פוקס, שפרסמו את הציוצים המקוריים עליהם הגיב. חילו-אסעד דוחה טענה זו, בשל התכלית של עבירת הטרדת העד: "העבירה של הטרדת עד באה להגן על אינטרסים ציבוריים חיוניים, כגון שלטון החוק, תקינות ההליך השיפוטי והחקירתי, וכן על זכויות יסוד אישיות של העד, לרבות כבודו, חירותו, פרטיותו ושלוות חייו. בחינה זו מחייבת התבוננות מרחיבה גם על-רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות והמציאות העדכנית, לשם הגשמת הערכים המוגנים, מבלי לפגוע בחופש הביטוי. "הגשמת התכלית החקיקתית מובילה למסקנה לפיה אין לצמצם את הפעולה האקטיבית של ההטרדה כך שתוגבל לפניה ישירה אל האדם או אל מקורביו". הפסיקה המנחה בנוגע לעבירה זו ניתנה בשנות ה-90, "כאשר הדוגמאות שהובאו בו לשם המחשת פעולות הטרדה אפשריות (מעקב אחר אדם, צלצול בדלת וכו'), רלוונטיות גם כיום. עליהן יש להוסיף את השימוש המתרחב בכלים הטכנולוגיים כאשר גם פעולות המבוססות על שימוש בכלים טכנולוגים ובמרשתת עשויים להיכלל בגדרי העבירה". חילו-אסעד מוסיפה: "הנחת עבודה בסיסית וסבירה היא, אם כן, שפרסום שנעשה במרשתת (בפרט בהמשך לפוסט פומבי של עיתונאי) עשוי להגיע למושא הפרסום גם אם לא נשלח אליו ישירות וגם אם מושא הפרסום אינו מתויג בו (ומקל וחומר אם כן) ולהביא להטרדתו. בפרט הדברים אמורים כאשר הנאשם, בשלושת ציוציו, כתב באופן מפורש את שמה של הנאשמת 'הדס קליין', פנה אליה בגוף שני והפנה אליה שאלות והאשמות. למצער, הפרסום עשוי היה להגיע לסביבתה הקרובה של מושא הפרסום ולייצר לחץ ופגיעה עקיפים, בשלהי עדותה במשפט, וגם בכך יש משום הטרדה. "במובן ספציפי זה, הדבר אינו שונה מהצבת כרזות במקומות מרכזיים באופן שברור שאלו נועדו לעיני המתלוננת, מקורביה או סביבתה הקרובה. מדובר בפרסום שבו מוצגת המתלוננת, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כשקרנית, גנבת וכסוכנת של המשטרה. לא ניתן, אפוא, במעטה של פרסום 'כללי' לאפשר התבטאות בלתי מבוקרת תחת ההגנה כי לא כוונה ישירות למושא הפרסום". עוד קובעת חילו-אסעד, כי פרסומיו של אזרד חצו את הגבול הלגיטימי של חופש הביטוי: "מדובר בפרסומים פוגעניים ומטרידים. ציוצי הנאשם אינם 'בלתי נעימים' או 'עילגים' גרידא אלא מכילים תוכן פוגעני ומשתלח. הפרסומים מייחסים למתלוננת במישרין ובאופן מובהק ביצוע עבירות פליליות וכן העדר הגינות אישית ומשפטית, עד כדי מסירת שקרים. הפרסומים כוללים גם גידופים והשמצות ואמירות מעוררות אימה וחשש. זאת, אף מבלי להידרש לפריזמה רחבה יותר, שעניינה עצם ההטרדה שחשו המתלוננת ובני משפחתה באותה תקופה על-רקע מתקפה חסרת רסן במרשתת ובדרכים אחרות, כפי שהעידה במשטרה". חילו-אסעד דוחה את טענתו של אזרד לאכיפה בררנית: "הנאשם לא עמד בנטל לסתור את חזקת התקינות המינהלית ולהצביע על כך שהעמדתו לדין נבעה ממניעים בלתי עניינים או כי האבחנה בינו לבין מצייצים שלא נאכפו איננה ראויה; בנוסף, עניינו של הנאשם אינו מקים נסיבות נדירות וחריגות המצדיקות קבלת הטענה לאכיפה בררנית ללא הוכחת כוונת זדון". גם אחרים הואשמו בהטרדתה של קליין; המשטרה זיהתה תכנים מאיימים בציוצים של אזרד; והיה היגיון בכך שתחקור את המקרה לנוכח תלונתה של קליין. את המדינה ייצג עו"ד אלעד דיין, ואת אזרד - עו"ד מיכל רובינשטיין.