7 באוקטובר וההיערכות בצפון: „ניהול סיכונים נכון“ לצד הזירה המדינית תיאר סמוטריץ' את הדילמה המבצעית בשעות הראשונות לטבח 7 באוקטובר. לדבריו, בין 11:00 ל־12:00 בלילה טרם הובנו מלוא ממדי האירוע והתקיים חשש ל„תרגיל הטעיה“: חמאס פותח בדרום - וכוח רדואן בצפון, שמנה „כ־5,000 לוחמי קומנדו, כמו דיוויזיית חי"ר“, מתפרץ לעומק. משום כך חלק מהכוחות נשלחו דרומה וחלק נותרו כעתודות בצפון ובימ"חים. „לקראת הערב“, סיפר, התברר שחיזבאללה הופתע ולא קיים מהלך מתוכנן. „זה היה ניהול סיכונים נכון“, אמר, והזהיר מפני חכמה שבדיעבד: לו היו שולחים „את כל הצבא דרומה“ והסתבר שמדובר בהטעיה - „לא היו כוחות לשלוח צפונה“. כלכלה, מיסים ועלייה: „מעמד הביניים צריך ליהנות ראשון“ בדבריו הכלכליים שם סמוטריץ' את מעמד הביניים במרכז: הציבור שנשא בנטל המילואים, העבודה והעסקים „צריך להיות הראשון ליהנות מפירות הניצחון“. לשם כך כוונתו „להוריד מיסים על הכנסות מעבודה“ - לעידוד יציאה לעבודה והגדלת פריון - ולהעניק „הטבות מס דרמטיות“ לעולים. „זו לא רק מדיניות כלכלית - זו אמירה לאומית“, אמר, והציג את העלייה כשותפות בבניין הארץ וכמנוע חיזוק לכלכלה, לחברה ולרוח הלאומית. תקציב הביטחון: התייעלות לצד עמידה באיומים מערכת הביטחון, אמר השר, „עמוד השדרה של קיומנו“, אך תידרש ל„התייעלות דרמטית“. התקציב „יישאר גבוה יותר מאשר לפני המלחמה“ בשל האיומים והלקחים, אך „לא יכול להמשיך לגדול ללא גבול“. סמוטריץ' קשר בין „ביטחון כלכלי“ ל„ביטחון לאומי“ והבהיר כי הכוונה היא להתכנסות להיקפים סבירים מבלי לפגוע ביכולת המבצעית. מעט אחרי שהחמיר את הטון כלפי סעודיה, חזר סמוטריץ' על נכונותו להרחיב את מעגל השותפויות - אם הן אינן תלויות בדרישה לוויתורים ישראלים. „תמיד הושטנו יד לשלום“, אמר, אך הדגיש כי לא תעבור דרישת חלוקת הארץ או הכרה במדינה פלשתינית - שאותה כינה „שקר שמסכן את עתידנו“. סמוטריץ' ניצל את ההזדמנות להפנות אצבע מאשימה כלפי מי שלדבריו „נעלבו עבור הסעודים“ ופחות עבור ישראל: „אני רוצה שכל מי שתבעו את עלבונם של הסעודים יתבעו את עלבונם של חיילי צה"ל ושל מדינת ישראל“. לשיטתו, גם אם הייתה „אמירה לא מוצלחת“, הרי שההקשר רחב בהרבה - והוא יישום הסכמים, פירוז עזה, ועיצוב מחדש של מרחב אזורי שבו ישראל „מעצמה של ערכים, דמוקרטיה, עוצמה צבאית, טכנולוגית וכלכלית“. בסיכומו של יום התווה השר רצף עקרונות: אין נורמליזציה תמורת ויתורים, אין שיקום בלי פירוק חמאס, יש הורדת מיסים לעבודה והטבות לעולים, ויש התייעלות תקציבית לצד שמירת יתרון צבאי. את סעיף הסעודים חתם במשפט שמסכם את רוח הדברים: „הסתדרנו בלעדיהם 77 שנה - וככה יישאר“.