טום הייז - לשעבר סוחר נגזרים בכיר ב-UBS וב-Citigroup - הגיש (27.10.25) תביעה על סך 400 מיליון דולר נגד הבנק UBS בארה”ב, בטענה כי “הוקרב” במכוון על-ידי הבנק במהלך החקירות בפרשת מניפולציות ריבית ה-LIBOR. הייז טוען כי הנהלת הבנק מסרה אותו לרשויות “על מגש של כסף” כדי להקטין חשיפה פלילית ולהפחית קנסות, חרף העובדה שיוזמת קביעת הריבית הייתה מדיניות בנקאית רחבה ושיטתית. בהכרעת בית המשפט העליון בבריטניה, שניתנה ביולי 2025, בוטלה הרשעתו המקורית לאחר שנקבע כי ההוראות שניתנו למושבעים היו שגויות - ולכן ההרשעה נחשבה “בלתי-בטוחה”. הייז ריצה בפועל שש מתוך 11 שנות מאסר שנגזרו עליו, טרם ביטול ההרשעה. לכל אורך השבוע האחרון, כלי תקשורת מרכזיים בארה"ב ובאירופה - בהם Financial Times, Reuters ו-The Guardian - מקדישים לפרשה סיקור נרחב, המאופיין בניתוח מחודש של אחריות המוסדות הבנקאיים לעומת הפללת יחידים. בתביעה נטען כי UBS הפעילה מנגנון תחקיר פנימי שהתנהל כפוף לאינטרס ההנהלה, וכי שיתוף הפעולה עם משרד המשפטים האמריקני נועד ליצור מצג של “שיתוף מלא” - אך בפועל הוסט הזרקור הרגולטורי לעובד יחיד במקום למערכת מוסדית. מסמכי ההליך מתארים שימוש סלקטיבי במסמכים, ניתוב עדויות וניהול קו נרטיבי שקיבע את הייז כמי שהמציא בעצמו את מנגנון המניפולציה. עורכי דינו מזהירים כי פסיקה לטובתו עלולה להציב תקדים שישבור את פרקטיקת “הקרבת הסוחר כדי להציל את הבנק” שנולדה לאחר משבר 2008. הצלחה בתביעה עשויה להניע גל של הליכים חדשים נגד בנקים אירופיים ואמריקניים שפעלו באותה מתכונת, לרבות Barclays, Morgan Stanley ו-Deutsche Bank.