אימהות טריות זוכות בממוצע לשעה אחת בלבד ביום של מנוחה אמיתית - וגם היא לרוב לא באמת מנוחה. מחקר רחב שפורסם בכתב העת הבריטי לפסיכולוגיה מצא כי הישארות "לבד עם התינוק" אין משמעה זמן אישי, אלא רצף מתמשך של דריכות, אחריות ושחיקה. החוקרות מדגישות: רק זמן אישי אמיתי, חף ממטלות ודאגות, משפר את מצב הרוח ומפחית מתח. המחקר התבסס על שתי זרועות: ראיונות עומק עם 22 אימהות טריות, ומעקב יומי במשך שבוע בקרב 47 אימהות נוספות. הוא בחן את ההבדל בין שלושה מצבים: בדידות, ניתוק חברתי וזמן אישי משקם. המסקנה הייתה ברורה - רוב הזמן שבו האימהות "לבד" מוקדש לטיפול בתינוק או לעבודות הבית, ולא למנוחה או לשקט אמיתי. שגרה ללא הפסקה כ־60% מזמן העֵרוּת של האם מוקדש לשהייה בבית, וכ־50% לטיפול בתינוק. רק 6% מן הזמן נחשב "לגמרי לבד", בעוד ש־26% נוספים הם "לבד עם התינוק" - מצב שמחייב אחריות ודריכות מתמדת. שאר הזמן מתפזר על מטלות יומיומיות, כאשר מנוחה ממשית נדחקת לסוף הרשימה. גם כשהיא לבד - הראש עובד רבות מהאימהות דיווחו כי גם ברגעי השקט, כשהתינוק ישן, המחשבות לא נרגעות: "אני כל הזמן על המשמר", סיפרה אחת המשתתפות. אחרות תיארו את הזמן הזה כבדידות מסוג חדש - לא כזו של היעדר אנשים, אלא היעדר מרחב פנימי לנשום. זמן אישי אמיתי משנה הכול כשהאימהות הצליחו למצוא זמן שאיננו מוקדש לטיפול או למטלות, אפילו קצר - הן הרגישו רוגע, שלווה ותחושת שליטה מחודשת. לעומת זאת, זמן שבו ניסו "לנוח" מול מסך נקשר דווקא לשעמום ולמתח, ככל הנראה משום שלא מדובר בזמן נבחר באמת, אלא במילוי חלון שנכפה. הד"ר טווי־וי נואין מאוניברסיטת דרהאם, אחת החוקרות, סיכמה: "צריך לאפשר לאימהות זמן אישי אמיתי, לא רק הפסקות שמוקדשות לסידורים. גם כמה דקות של שקט אמיתי יכולות לשנות את התחושה כולה". המחקר נערך בקרב אוכלוסייה בריטית מבוססת יחסית, כך שהמצוקה בקרב אימהות יחידניות או אוכלוסיות מוחלשות עשויה להיות חריפה עוד יותר. החוקרות קוראות לממשלות ולמערכות הבריאות לעודד מודלים של תמיכה קהילתית, חופשות לידה גמישות יותר, ועזרה יומיומית שתאפשר לאימהות להחזיר לעצמן רגעים של שלווה. שעה של שקט איננה מותרות - היא זכות בסיסית. בין כל הטיפול, הדאגה והעומס - גם לאימהות מגיע רגע להיות פשוט לבד, באמת.