היחסים הבינלאומיים החשובים ביותר כיום הם בין ארה"ב לסין, ודונלד טראמפ מחבל בהם – טוען ניו-יורק טיימס, על-רקע הפגישה בין טראמפ לבין שי ג'ינפינג (30.10.25). הוא פתח מלחמת סחר שארה"ב מפסידה בה, וגם הפסקת אש תהיה לטובתה של סין. כאשר טראמפ הכריז ב"יום השחרור" בחודש אפריל על מלחמת המכסים, הוא טעה בגדול. הוא חשב שסין פגיעה משום שהיא מייצאת לארה"ב יותר מכפי שהיא מייבאת, ולא הבין שחלק ניכר ממה שהיא מייבאת – למשל פולי סויה – ביכולתה לרכוש במקום אחר, בעוד שהיא בעלת השליטה הברורה וחסרת התחליף במחצבים נדירים. מחצבים אלו הם רכיב חיוני בתעשיה המודרנית ודרושים לייצור כטב"מים, מכוניות, מטוסים, טורבינות רוח, ציוד אלקטרוני וציוד צבאי. בלעדיהם, מפעלים בארה"ב ייסגרו והאספקה לצבא תיפגע קשות. היה ברור שסין תגיב על המכסים באמצעות מחצבים אלו, וזה בדיוק מה שהיא עשתה כאשר הטילה מגבלות על הייצוא שלהם. עד מהרה התברר שארה"ב תלויה בסין. עסקת סחר בין ארה"ב לסין תחייב קיצוץ במכסים מהצד וושינגטון והשעיית המגבלות וחידוש רכישת פולי הסויה מצד בייג'ינג. על פני השטח, הדבר ייראה כחזרה לסטטוס-קוו שלפני מלחמת הסחר, אבל בפועל – טוען הטיימס – זו תהיה כניעה אמריקנית והצבתה במעמד חלש יותר מאשר לפני חצי שנה. הסיבה: נוצר תקדים בו סין משתמשת במחצבים הנדירים ככלי נשק מסחרי, והיא תוכל לשחזר זאת בכל עת. כעת אין לארה"ב מסלול מהיר למציאת מקורות חלופיים (נשיאים משתי המפלגות היו צריכים לעשות זאת מזמן). לדברי טרי לינץ', מנכ"ל חברת הכרייה המובילה Power Metallic Mines, אומר שהמערב זקוק למקבילה לתוכנית מנהטן (פיתוח הפצצה הגרעינית) כדי לפתח את יכולות המחצבים הנדירים, אבל גם מאמץ אדיר שכזה ידרוש בין חמש לשבע שנים ובינתיים אין מנוס מאשר להגיע להסכם עם סין. טראמפ החל במלחמת סחר, ועד מהרה גילה שהוא הגיע חמוש בסכין לדו-קרב באקדחים. בריון הסחר מצא מולו בריון חזק יותר, אז הוא החל לחזר אחרי סין ולבצע ויתורים. הוא ביטל (והחזיר) תעריפים, הקל על ייצוא שבבים לסין, הוא הרשה לטיקטוק להמשיך לפעול בארה"ב, הוא מנע ביקור של נשיא טייוואן בארה"ב ועיכב מכירת נשק לאי. "הגישה של ממשל טראמפ לסין היא נפילה חופשית", הגדיר Center for American Progress. זה מה שמדאיג לקראת השנים הבאות, טוען הטיימס. שי רואה את החולשות האמריקניות, הגיע למסקנה שידו על העליונה ושטראמפ חלש ומתכופף תחת לחץ, כולל בנושאי ביטחון. מאחר שטראמפ בגד בבעלות בריתו והכעיס אותן, פחות סביר שיפעלו איתו כדי לרסן את סין. שי לא יאפשר לחברות אמריקניות ליצור מלאים של המחצבים הנדירים, ויקשה במיוחד לרכוש אותם לצרכים צבאיים. האסטרטג הצבאי הגדול סון צו כתב לפני 2,500 שנה, כי היכולת האמיתית אינה לנצח בכל קרב, אלא להכריע את האויב בלא קרב. ייתכן שעל זה חושב שי: ניצול יתרונה המסחרי של סין כדי להתעצם במערב האוקיינוס השקט, מבלי לשגר אף טיל. הוא עלול להשתמש במישרין או בעקיפין באיום המחצבים כדי לגרום לטראמפ להפסיק את התמיכה בטייוואן או לצמצם את הסיורים בים סין הדרומי; אם כאן יקח, תהיה זו מהלומה עזה לארה"ב ורווח עצום לסין. אין מה לשמוח על הצהרות ניצחון שישמיעו טראמפ ועוזריו על "עסקה פורצת דרך" עם סין. ייתכן שארה"ב הפסידה לא רק במלחמת הסחר, אלא גם באמינותה ובהשפעתה העולמיות לשנים הבאות, באופן אשר ייתפס כעדות לשקיעתה.