העיתונאי והפרשן המדיני חיים לוינסון הודיע (30.10.25) על סיום דרכו בעיתון הארץ לאחר 17 שנות עבודה. לוינסון, שהחל את דרכו בעיתון בתקופת העריכה של דב אלפון, תיאר את המסע האישי והמקצועי שעבר מאז, החל מהיותו כתב שטחים, דרך הזירה הפוליטית ועד לתפקידו האחרון כפרשן מדיני. לדבריו: "אין משהו בחיים שלי שעשיתי 17 שנים ברצף. אני כבר בהארץ יותר מהחברה שהייתה לי הכי הרבה זמן, יותר ממה ששרדתי בישיבה. זה עיטור הגבורה על החזה. נהניתי מכל רגע ככתב שטחים, סבלתי מכל רגע ככתב פוליטי - הטעות הכי קשה שעשיתי בחיים". לוינסון הודה כי בשנים האחרונות איבד את חדוות הכתיבה היומיומית שהניעה אותו בעבר: "כשהבחנתי שאני כבר לא כועס על המערכת כשהם מתמהמהים בעריכתי, ולא מחכה ליד המסך לראות שמה שכתבתי התפרסם - הבנתי שזה הזמן להמשיך הלאה". החופש העיתונאי לוינסון שיבח את התרבות הארגונית בהארץ, שלדבריו "פועל כקולקטיב עריכה" ולא כגוף היררכי: "זה מה שהופך את העיתון למה שהוא - מקום שנותן חופש אדיר לעיתונאים שבו לעשות מה שהם רוצים, להתמקד במה שבא להם ולהיות הכי טובים שהם יכולים". ברשומה נרגשת שפרסם ברשת "אקס", הוסיף לוינסון דברי תודה לכל הקוראים והמבקרים: "זו הקלישאה הגדולה מכולן, אבל היא גם אמת צרופה. כמו אהבת אב לבנו. לפני 30 שנה לא דמיינתי שיש אפשרות שהשם שלי יודפס איפשהו שהוא לא מכתבי נזיפה ממלמדים עצבניים בחיידר - והנה, זה קרה בענק. זכיתי להיות מאלה שהאנושות הגשימה להם את החלום". לוינסון ציין כי בכוונתו להמשיך לכתוב ולהתבטא "בפורמטים אחרים", ואמר: "אני בומר, מאמין במילים, לא באימוג'ים. תאלצו להמשיך לסבול אותי על המסך - ובעוד מקומות שיבואו".