מלחמות מתנהלות בשדה הקרב, אבל הן גם מבחן של עוצמה כספית, במיוחד כאשר הן מתארכות. זוהי מציאות ממשית מאוד מבחינת אירופה: אוקראינה ניצבת בפני משבר פיננסי חמור, ואם לא ישתנה משהו – הכסף בקופתה יסתיים בסוף פברואר 2026. הסכנה גוברת לאחר שדונלד טראמפ הפסיק את הסיוע הכספי, התקוות להפסקת אש נמוגו ורוסיה מרסקת את ענף האנרגיה האוקראיני – מסביר אקונומיסט. אירופה צריכה למצוא את הכסף שיאפשר לאוקראינה להמשיך להילחם, אך תהיה זו טעות לראות בכך רק בעיה תקציבית. לדעת אקונומיסט, זוהי הזדמנות היסטורית לשנות את מאזן הכוחות בין רוסיה לאירופה, תוך ניצול החולשה הפיננסית של הקרמלין ולשנות את דעתו של ולדימיר פוטין על מלחמה ושלום. זוהי גם הזדמנות להאיץ את מאמציה של אירופה להגיע לעצמאות צבאית ופיננסית מארה"ב. החשבון גבוה מכפי שאירופה סבורה, אבל זוהי גם מציאה. המלחמה עלתה עד כה לאוקראינה 360 מיליארד דולר, מתוכם 110-100 מיליארד דולר בשנה האחרונה – מחצית מהתוצר שלה. שניים משלושת מקורי המימון שלה מתייבשים: טראמפ הפסיק את הסיוע האמריקני, וקייב הגיעה לקצה גבול יכולתה ללוות, כאשר רשמית הגרעון הוא חמישית מהתוצר והחוב הוכפל ל-110% תוצר. המקור שנותר הוא האיחוד האירופי, בו שוררים חילוקי דעות. מנהיגיו לא הצליחו להסכים להשתמש ב-163 מיליארד דולר מהנכסים הרוסיים המוקפאים. מדינות הצפון חוששות מהפרת המשמעת הפיסקלית בגוש, בעוד צרפת חוששת שהכסף יוצא על נשק אמריקני במחיר מופקע כדי לרצות את טראמפ, וכולם חוששים שצ'ק פתוח יגביר את השחיתות באוקראינה. אלו חששות מוצדקים, אבל שני יתרונות עולים עליהם. ראשית, מחויבות פיננסית של האיחוד יכולה לחשוף את חולשתו של הקרמלין, שגם הנטל הפיננסי עליו כבד במיוחד. ההוצאה הרשמית לביטחון השנה היא 160 מיליארד דולר, והבנקים הממשלתיים מלווים סכומי עתק מחוץ למאזן למימון התעשיות הביטחוניות. העיצומים מאז 2022 לא הצליחו לשתק את המשק הרוסי, אך הצמיחה המהירה בתחילת המלחמה פינתה את מקומה לסטגפלציה: צמיחה אפסית, מחסור בעובדים, חובות אבודים מוסתרים, אינפלציה של 8% וריבית של 16.5%. עוד חמש שנים כאלו יובילו למשבר כלכלי ובנקאי. אם אירופה תבהיר שתממן את המלחמה ככל שיידרש, פוטין יהיה בבעיה. שנית, אירופה תהיה פחות תלויה מבחינה צבאית בארה"ב – תוצאה חיונית לנוכח המחויבות הבעייתית של טראמפ לנאט"ו. כל מימון ארוך טווח לאוקראינה יסייע לאירופה לבנות את השרירים הפיננסיים והתעשייתיים הדרושים להגן על עצמה. מחויבות לארבע שנים תעלה 390 מיליארד דולר, כמעט הכל בנשק ובמזומן למימון הגרעון התקציבי. זה הרבה, אך הערך מצוין: 0.2% מהתוצר השנה של חברות נאט"ו (למעט ארה"ב) ו-0.4% בשנה הבאה. החלופה היא שאוקראינה תובס ורוסיה תנצל אותה כחלק מאיום חדש על המערב. אקונומיסט תומך בהחרמת הנכסים הרוסיים, אך מדובר ב-230 מיליארד דולר בלבד. כדי להשלים את הסכום, מוצדק שמדינות האיחוד ינפיקו אג"ח קולקטיביות, וכך יחזקו את שוק ההון ואת מעמדו של האירו. אופק רב-שנים של חוזים ביטחוניים יסייע ליבשת לבנות את התעשיות הביטחוניות שלה. בטווח הקצר היא תיאלץ לרכוש נשק אמריקני, אך בהמשך יהיה עליה להעדיף את החברות המקומיות ואת הטכנולוגיות המתקדמות של אוקראינה עצמה. זה לא יהיה קל, מדגיש אקונומיסט. רוסיה עלולה לקבל מימון מסין. יש לשפר את תהליך קבלת ההחלטות בין האיחוד האירופי לנאט"ו, הכולל גם את בריטניה, קנדה ונורבגיה. מניעת שחיתות חשובה גם היא, אך בלא לגרום לקייב –ולמוסקבה – לפקפק בכך שהכסף יגיע. אירופה צריכה לקחת לתשומת ליבה את עוצמותיה: תקציב הביטחון שלה כבר גדול פי ארבעה משל רוסיה, וכלכלתה – פי עשרה. עליה להיכנס לתחרות פיננסית עם הקרמלין ולנצח במלחמה.