אלמנתו נורית קופר ספדה: "לתלות את קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18, הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. חיינו היו מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד, חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זו אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיך בודדים, אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה, נורית".
בנו רותם קופר אמר: "השנים נצברו והילדים פרשו כנפיים, ואתה ואמא דבקתם בניר עוז גם תחת אש. בשבת השחורה נחטפתם על-ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על-ידי מנהיגים קטנים ופחדנים. בדרך נס אימא שוחררה אחרי 17 ימים, ואתה שרדת חודשים ארוכים בתת תנאים משפילים. אבא, אני מבקש סליחה על כך שנכשלנו כולנו, מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים, לשחרר אותך בזמן. אחרי מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף-סוף הביתה, לקיבוץ שכל כך אהבת. אנחנו מבטיחים לא לשכוח שיש עדיין חטופים בעזה ונילחם להשיבם עד האחרון שבהם".
שרוליק קלבו, בנו המאומץ, אמר: "באוקטובר 2023 כתבתי לך 'תנעלו בממ"ד, הצבא בדרך' ואין ויים כחולים ואין צבא בדרך. חזרת הביתה וקברך הוא האחרון בשורה ארוכה מדי של קברים מאז השבת השחורה. אולי עכשיו העשב בשבילים בבית העלמין שנדרס על-ידי אלפי אנשים יוכל קצת לגדול. יש לנו עדיין 11 אחים באדמת עזה המקוללת ועד שלא נחזיר אותם הביתה לא נוכל להמשיך. היה שלום עמירם, שלום אבא. תחסר לי".
בתו רוית נוחומוביץ' אמרה: "אבא, השבועות האחרונים היו קשים מנשוא. התקווה שתחזור כדי לנוח באדמת ניר עוז נראתה לרגעים אמיתית ולעתים התרחקה עד ייאוש. סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בחיים. יש ודאות שמקלה מעט ומאפשרת להרגיע את הלב. המאבק להשבתך ולהשבת כולם הוא ערך ולא סיסמה. עד החטוף האחרון זו אחריות של כולנו, וכל אחד צריך לשאול את עצמו היכן הוא ומה הוא בוחר לעשות בעת הזאת".