שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, ביטל (4.11.25) את אישורה של תביעה ייצוגית נגד רשות המיסים בנוגע להפרשות שכירים לחיסכון פנסיוני. המבקשים טענו, כי מדובר ב-830,000 איש הזכאים להחזר של 664 מיליון שקל בגין הפרשותיהם. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שמואל בורנשטיין) אישר את ניהול התביעה - השלב שלפני הכרעה האם לקבל אותה - אך גרוסקופף קיבל את ערעורה של הרשות כבר בשלב התחלתי זה. גרוסקופף פותח באומרו: "מחלוקות בתחום דיני המס מחייבות לעיתים צלילה לנבכיהן של הוראות חוק מורכבות, המשלבות הגדרות והפניות; תנאים וחלופות; מדרגות ותקרות. קריאתן והבנתן של הוראות אלה, למרות שהן כתובות בשפה העברית, קשה לעיתים מפיענוח טקסט הכתוב בלשון זרה. "ואם נדרש מקרה שימחיש זאת, הרי הוא מונח לפנינו: פרשנותו של סעיף משנה מדרגה חמישית בסעיף רבתי (5א(ה)(2)(ב)(2)ב)!), הקובע מרכיב בתקרת ה'זיכוי בעד דמי ביטוח ותגמולים' אותה יכול לקבל 'עמית מוטב שהייתה לו בשנת המס הכנסה מבוטחת' בגין 'הכנסה חייבת שאינה הכנסה מבוטחת'. אכן קוד מוצפן הכתוב ליודעי ח"ן, ואשר כל השומר נפשו ירחק ממנו". המחלוקת הייתה בנוגע להטבות המס לשכירים בגין הפרשות לחיסכון פנסיוני, כאשר יש להם הכנסות שבגינן לא בוצעו הפרשות כשכירים (הכנסות כעצמאים או רכיבי שכר שבגינם אין הפרשות, מה שמכונה "הכנסה בלתי מבוטחת"). בשנת 2006 תוקנה פקודת מס הכנסה והוענקו בה הטבות גם לעצמאים המפרישים לחיסכון פנסיוני, בדומה לאלו הניתנות לשכירים בגין שכרם. המחלוקת נבעה מכך, שהטבת המס בגין ההפרשות - זיכוי של 35% מהסכום - מוגבלת בתקרת הפקדה. רשות המיסים סבורה, כי הטבת המס מותנית בכך שהשכיר יפריש בפועל כעצמאי גם כנגד ההכנסה הבלתי-מבוטחת. התובעים טענו, כי יש להעניק את ההטבה על-פי גובה ההפרשה הכוללת לפנסיה שביצע הנישום, גם אם כל ההפרשות היו רק כנגד הכנסותיו כשכיר. עמדת הרשות מקטינה את ההפרשה הזכאית להטבה וממילא מגדילה את סכום המס, בעוד שעמדת התובעים הפוכה. לדברי גרוסקופף, עמדת התובעים עדיפה מבחינת לשון החוק, בעוד עמדת הרשות עדיפה מבחינת תכליתו. "נמצא אפוא שלפנינו מקרה נוסף בו עלינו לשאול בהקשר של דיני המס: תכלית החוק ולשון החוק – לדברי מי שומעין?" בית המשפט המחוזי קבע שעמדת התובעים עדיפה ויש סיכוי שהמחלוקת תוכרע לטובתם, אך כאמור גרוסקופף קיבל את ערעור הרשות. הוא מעיר, כי "מאחר שאין מנוס, ועם הקוראים הסליחה, נעבור מכאן להצגה המלאה והפורמלית של הדברים".

מדוע לערער כבר בשלב זה

ראשית אומר גרוסקופף, כי שלושה נימוקים תומכים במתן רשות ערעור כבר בשלב מקדמי זה: המשמעויות הכלכליות (כאמור, מאות מיליוני שקלים), מדובר בשאלה משפטית טהורה שהכרעה בה יכולה לייתר את המשך הדיון וטענותיה של הרשות משכנעות. הוא מזכיר, כי דיני המיסים כפופים לכללי הפרשנות הרגילים, ולצד זאת "יש להתחשב גם בעקרונות הכלליים העומדים בבסיס שיטת המיסוי, בהיגיון הכלכלי שלה ובמדיניות אותה ביקש המחוקק לקדם באמצעות שיטת המס בה בחר". גרוסקופף מסכים, שהפרשנות הלשונית הרגילה נוטה לעבר התובעים. "קיים קושי של ממש, אם לא למעלה מכך, באיתור עיגון לשוני לעמדת רשות המיסים בלשון סעיף המחלוקת. קריאת סעיף זה כשלעצמו, אינה מגלה בו כל מגבלה המתנה, כשיטת רשות המיסים, את הגדלת התקרה בגין ההכנסות הלא מבוטחות, בכך שתתבצע הפקדה כעמית עצמאי", הוא אומר. העיגון הלשוני היחיד קיים בהשוואה לסעיף הדן במי שאין לו כלל הכנסה מבוטחת, אך "ספק בעיני אם טיעון זה מספק לעמדת הרשות ולו מסמר רעוע להיתלות בו. "...מהלך פרשני-בלשני המבקש לקרוא לסעיף המחלוקת מגבלה שלא כתובה בו, ואף לא בסעיף המקביל, וכל קיומה הוא מהקשר הדברים בו עוסק הסעיף המקביל, מעורר קושי מהותי, וספק גדול אם יש בו כוח משכנע. כשלעצמי, יותר משיש בו כדי לספק עיגון לשוני לעמדת הרשות, הוא מהווה הסבר למחדלו של המחוקק מלהסדיר עניין זה במפורש בחוק, בצורה התואמת את עמדת הרשות". אולם, ממשיך גרוסקופף, תכלית החקיקה תומכת במובהק בעמדת הרשות. "עמדת התובעים המייצגים יש בה משום היפוך היוצרות, שכן היא קוראת לתוך תיקון חוק, שעיקר תכליתו הייתה להיטיב עם קבוצה מסוימת (עצמאים), ולקרב את מצבה לקבוצה שכבר נהנתה מההטבה (שכירים), משמעות ההופכת אותו לתיקון המיטיב דווקא עם האחרונים. "חמור מכך, בתוך הקבוצה שכבר נהנתה מההטבה (השכירים) יוצרת קריאה לשונית-דווקנית של סעיף המחלוקת פערים בלתי מוסברים, שכן היא מגדילה את הטבת הזיכוי ללא כל הצדקה עניינית ביחס לחלק מהקבוצה (שכירים שיש להם הכנסה לא מבוטחת), וזאת מבלי לקדם כמלוא הנימה את התכלית שביסוד הטבה הזיכוי (עידוד חיסכון פנסיוני לקצבה)". גרוסקופף דוחה את טענת התובעים, לפיה הרשות פעלה מספר שנים בהתאם לגישה המועדפת עליהם, ואומר שבכל מקרה - יש להעניק משקל לפרשנות החוק בידי הגורם המקצועי המופקד על מימושו. מטרת החוק היא להעניק לשכירים תמריץ להפריש לפנסיה גם בגין הכנסתם הבלתי-מבוטחת, כך שלעת זיקנה תהיה בידם הכנסה הדומה ככל האפשר לזו שהייתה להם בשנות עבודתם.