בית המשפט העליון של ארה"ב נוטה לאסור על הנשיא דונלד טראמפ להשתמש בחוק לשעת חירום משנת 1977 לשם ההטלה הגורפת של מכסים, אותה הוא מבצע מאז תחילת הקדנציה השנייה שלו. כך עולה מדבריהם של השופטים (5.11.25) בדיון בסוגיה המשמעותית ביותר שהונחה בפניהם מאז תחילת הקדנציה, ואשר להכרעה בה יהיו השלכות שיתפרסו מהכלכלה העולמית ועד לכיסו של הצרכן האמריקני. טראמפ הפך את המכסים לכלי המרכזי במדיניות החוץ שלו, כאשר הטיל אותם כאמצעי ענישה ולחץ בסוגיות שכלל אינן כלכליות, והוביל את שיעור המכס בארה"ב לגבוה ביותר מאז השפל הגדול לפני 90 שנה. הוא עצמו טען בסוף השבוע, כי מדובר באחד התיקים החשובים ביותר בתולדות ארה"ב ואף בשאלה של חיים ומוות למשק האמריקני. דבריהם של תשעת השופטים בטיעונים בעל-פה משקפים בדרך כלל את עמדתם המתגבשת, ועוד לפני הדיון רווחה ההערכה שבית המשפט יפסול את הדרך בה בחר טראמפ. זאת, למרות הרוב המוצק של שישה שופטים שמרנים (כולל שלושה אותם מינה טראמפ), שבחודשים האחרונים מאפשרים לרוב לטראמפ לקדם מהלכים שנויים במחלוקת, לעומת שלוש שופטות ליברליות בלבד. טראמפ השתמש ב-International Emergency Economic Powers Act, בנימוק שקיים מצב חירום המחייב להטיל מכסים: הגרעון המסחרי של ארה"ב עם מדינות רבות (למרות שרוב הכלכלנים סבורים שגרעון מסחרי טוב לצרכנים), המעבר של משרות למדינות בהן עלויות הייצור נמוכות יותר (ושוב, התוצאה היא הורדת מחירים לצרכן) וכניסת כמויות ענק של הסם פנטניל לארה"ב (למרות שהעובדות נוגדות טענה זו). ההתנגדות המשפטית להנמקה זאת נובעת בעיקר מכך שאותו חוק כלל אינו מדבר על מכסים. חלק מהשופטים השמרנים, הדוגלים ביישום דווקני של החוקה והחוק על-פי לשונם, נוטים להתנגד לפרשנות מרחיבה שכזאת. ואילו השופטות הליברליות מתנגדות בצורה עקבית להרחבת סמכויותיו של הנשיא על חשבון אלו של הקונגרס, למשל בדמות פעולות שלא הותרו לו בחקיקה. השופטת הליברלית סוניה סוטומאיור ביטאה עמדה זו בצורה החדה ביותר, כאשר אמרה לפרקליט המדינה, ג'ון סאואר: "אני פשוט לא מבינה. זו אינה סמכות של הנשיא. זו סמכות של הקונגרס". כמה מן השופטים ציינו, כי טראמפ יכול להשתמש בחוקים אחרים כדי להטיל מכסים - עובדה העשויה להקל עליהם לפסול את ההנמקה הנוכחית - אם כי הללו מחייבים הליכים ומטילים מגבלות שאינם מאפשרים לעשות זאת בצורה כה סוחפת ומהירה.