עידן חדש של מלחמת מעמדות החל בניו-יורק, ואיש אינו שמח יותר מאשר הגנרליסימו זוהרן ממדאני – טוען אקונומיסט. ממדאני ניהל קמפיין במצב רוח מרומם, עם תדמית של בחור טוב וחיוך רחב, שנועד לחפות על שנים של פלגנות והצהרות דמגוגיות. הניו-יורקרים שאינם מצויים בפוליטיקה יכלו לחשוב שהוא פשוט רוצה לאחד את העיר ולהוזיל את החיים בה. הרבה יותר קשה לקבל רושם זה לאחר נאום הניצחון של ממדאני – 23 דקות כעוסות, בהן הוא הבהיר שמגמת פניו אינה לאחדות או לשיפור חיי התושבים. הוא רוצה לזהות אויבים מעמדיים – מבעלי הדירות ועד המעסיקים – ואז למחוץ אותם. מטרתו אינה להגדיל את העושר אלא לחלק אותו בין קבוצות מועדפות. המילה "צמיחה" לא הופיעה בנאום; את דונלד טראמפ הוא הזכיר שמונה פעמים. בעולמו של ממדאני, רק הממשלה יכולה לשפר את החיים: "אין בעיה גדולה מכדי יכולתה של הממשלה לפתור אותה, ואין דאגה קטנה מכדי לטפל בה". הקהל כמובן הריע, אבל אדם חושב עשוי לתהות האם מן הראוי שמוסד המחזיק במונופול על הכוח, יטען שבכל בתחום אחריותו. להבטחות כאלו יש כוח משיכה בניו-יורק, בה דיור במחיר מופקע הוא בעיה אמיתית, אבל מקור הבעיה הוא ביותר מדי ממשל ולא בפחות מדי. הקלה זמנית בדמות הקפאת שכר הדירה ל-2 מיליון שוכרים, כפי שהציע ממדאני, רק תוביל לבניית פחות דירות ולעליית מחירים בטווח הארוך. בשבוע שחלף מאז נצחונו, המילה האהובה על ממדאני היא "מנדט". הוא זכה בניצחון מוחץ ורוצה ליישם את האג'נדה שלו, אך הוא זקוק לאישור מדינת ניו-יורק להעלאת המיסים הדרושה למימון תוכניותיו. ממדאני הוא הראשון מאז ג'ון לינדסי ב-1969 הזוכה ביותר ממיליון קולות. אחת הסיבות שיהיו עליו מגבלות היא הכהונה הרת האסון של לינדסי, ושבעקבותיה נקבעו בקרות פיננסיות שנועדו למנוע את הישנותה. שאלה נוספת היא כיצד מפרש ממדאני את מלחמת המעמדות בהקשר של אכיפת החוק והחינוך הציבורי, שם יש לו יותר סמכויות. לדבריו, בכוונתו להשאיר בתפקידה את מפקדת המשטרה, ג'סיקה טיש, הנהנית מהערכה רבה. האם הוא יורה להפסיק לאכוף את החוקים נגד זנות, כפי שהצהיר? האם תחנות התחתית יהפכו למקום מסוכן, בו חסרי בית יוזמנו לקבל שירותים? ממדאני לא אמר דבר המלמד שבכוונתו להעדיף את טובת הילדים על פני ארגוני המורים. בבתי הספר בעיר קשה להטיל משמעת, מה שגורם לכך שהם פחות בטוחים. ממדאני כן אמר שהוא רוצה לבטל תוכניות לתלמידים מחוננים. המדגמים מלמדים, כי הספקנים ביותר כלפי האוטופיות של ממדאני הם ילידי ניו-יורק ללא השכלה גבוהה; הוא זכה לתמיכה הרבה ביותר בקרב מי שהיגרו לעיר ובעלי השכלה גבוהה. מתברר, מסכם אקונומיסט, שמגורים של עשרות שנים בעיר מעניקים יותר שכל מאשר תואר אקדמי.