ישראל פועלת ללא תפיסת ביטחון לאומי מאושרת באופן רשמי ובעלת תוקף מחייב. השתרשה בה תפיסת ביטחון בלתי רשמית, המבוססת על משנתו של דוד בן-גוריון משנת 1953 ומוכרת כדוקטרינת משולש הביטחון (הרתעה, התרעה והכרעה). "העדר תפיסה רשמית עלול לפגוע בביטחונה הלאומי של מדינת ישראל, בתיאום בין גופי הביטחון ובהכוונתם, בהקצאת תקציב בהתאם לסדרי העדיפות האסטרטגיים שקובע הדרג המדיני, בתהליכי קבלת ההחלטות בנושאי בניין הכוח והפעלתו ועוד", מתריע אנגלמן. הקבינט המדיני-ביטחוני או הממשלה בהובלת ראשי הממשלה לדורותיהם, הנושאים באחריות לגורל המדינה, מעולם לא אישרו תפיסת ביטחון לאומי רשמית - מדגיש אנגלמן. זאת, למרות המלצת ועדת וינגורד לאחר מלחמת לבנון השנייה, למרות חוק המל"ל המחייב זאת ולמרות שורה של נסיונות בדרג המדיני ובדרג הביטחוני ב-25 השנים האחרונות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יזם בשנים 2018-2017 כתיבה של תפיסת ביטחון לאומי, אשר ציינה ארבע עוצמות יסוד של ישראל - הצבאית, הכלכלית, המדינית והחברתית. צוין בה האופן שבו נתניהו ראה את האיומים הצפויים בעשור הבא, את העקרונות להפעלת הכוח ואת בניין הכוח הדרוש לשם כך. עוד נכללה בה השקפתו, לפיה אבן היסוד היא שינוי בסדרי העדיפות הלאומיים, ומתן תוספות תקציב ניכרות לצורכי הביטחון על חשבון צרכים אחרים. אנגלמן אומר: "אף שנתניהו פעל להטמעתה של התפיסה באמצעות הצגתה לקבינט ולגופי הביטחון ועדכונה ומתן דירקטיבות לגופי הביטחון על בסיס תפיסתו, הוא לא סיים את אשר החל ולא הביא לאישור של תפיסת ביטחון לאומי רשמית למדינת ישראל ולקבלת החלטה מחייבת בנוגע לאבן היסוד של יישום התפיסה... זאת חרף החשיבות והצורך שהוא בעצמו הכיר בהם. בכך תפיסתו נותרה ללא יכולת לממשה כהלכה, ללא תוקף מחייב". ייתכן שאילו תפיסת הביטחון שהוביל נתניהו הייתה מקבלת תוקף רשמי ומחייב, והיו מוקצים המשאבים הנדרשים למימוש עקרונותיה, הדרג הביטחוני היה מתרגם את העקרונות שבה, דוגמת "להיות מוכנים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו", לכדי תוכנית עבודה, כגון הרחבת יכולות הייצור העצמיות של ישראל בתחום התחמושת. הוא היה מציג את התוכנית לדרג המדיני ובכלל זה את הפערים ביכולת לממש אותה, הדרג המדיני היה נותן את דעתו על המשמעויות הביטחוניות, המדיניות והתקציביות של התוכנית, ומקבל החלטות בהתאם.