נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, הטיל (13.11.25) הוצאות בסך 15,000 שקל על אדם שהגיש תביעת סרק נגד בית המשפט למשפחה בחיפה, תוך ניסיון לעקוף את החסינות שמעניק החוק לשופטים מפני תביעות בגין עבודתם. מנחם צימט ניהל בבית המשפט למשפחה ובבית המשפט המחוזי בחיפה הליך בנוגע לירושת אביו ואלמנת אביו, בו נדחו התביעות ההדדיות. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה בסך 2.6 מיליון שקל נגד בית המשפט למשפחה, בטענה ש"שיבש, שינה, פגם ועיקר לחלוטין את הממשק בין חוק הירושה ובין חוק יחסי ממון" וייחס לו "רשלנות זדונית". השופט ערן שילה דחה על הסף את התביעה בשל עקרון החסינות השיפוטית, ולא חייב את צימט בהוצאות בשל ההיקף המצומצם של ההתדיינות. צימט ערער לבית המשפט העליון וטען, כי הפסיד את ירושת אביו "בגלל רשלנות זדונית וכן פלילית". עמית מזכיר את פסיקתו משנת 2018, ולפיה "החסינות של נושא משרה שיפוטית כנגד תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו... היא אפוא חסינות מהותית-מוחלטת-מלאה. אין לעקוף חסינות זו לא מלמטה, לא מלמעלה ולא מהצדדים. אין לעקוף את החסינות במחי מקלדת בכתב טענות, באופן שכל רשלנות הופכת לרשלנות רבתי, רשלנות חמורה, רשלנות מובהקת, רשלנות בוטה. "אין לעקוף את החסינות בדרך של הטלת אחריות שילוחית... אין לעקוף את החסינות בדרך של הטלת אחריות שילוחית מכוח היותו של השופט עובד ציבור. אין לעקוף את החסינות מכוח אחריות ישירה בשל היות השופט אורגן של המדינה". בעניינו של צימט אומר עמית: "המערער אכן חידש מבחינה לשונית, וחלף הביטויים 'רשלנות רבתי, רשלנות חמורה, רשלנות מובהקת, רשלנות בוטה' נקט במטבע לשון אחר וטען ל'רשלנות זדונית'. ברי כי לא סגי בעצם השימוש במילה 'זדון' על הטיותיה ונגזרותיה השונות, כדי למנוע סילוק על הסף של תביעה, שאם לא כן, יידרש בית המשפט לקיים הליך מלא, כאשר התוצאה הסופית ידועה מראש לאור החסינות המהותית הרחבה הנתונה לנושא משרה שיפוטית". בפועל, צימט תוקף בצורה עקיפה את החלטותיהן של הערכאות הקודמות במקום להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ויש ממש בטענת המדינה לפיה מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, מוסיף עמית. השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם עמית.