לזמני יש נטייה להפוך לקבוע במזרח התיכון: ישראל שולטת ביהודה ושומרון כמעט 60 שנה, הרשות הפלשתינית קיימת 30 שנה במקום חמש; תושבי עזה תוהים האם כך יעלה גם בגורל הפסקת האש הנוכחית – מדווח אקונומיסט. חמאס מסרב להתפרק מנשקו, מה שתוקע את תוכניות השיקום, כך שייתכן שזו תבוצע רק בחלק שבשליטת ישראל.
היקף ההרס חסר תקדים. האו"ם מעריך ש-320,000 בתים ניזוקו ו-1.2 מיליון איש – 60% מתושבי הרצועה – הם חסרי בית. אפילו אוהלים קשה להשיג: ארגוני סיוע אומרים שרק 20,00 הוכנסו מאז תחילת הפסקת האש. 85% מהעסקים חרבו, כמו גם 90% מהשדות והבארות. 77% מהכבישים הופצצו או נרמסו בשרשראות הטנקים.
ההצעה המעשית ביותר היא של מצרים בתמיכת מדינות ערב, ולפיה עזה תשוקם בכמה שלבים. הראשון יימשך שלוש שנים ויכלול פינוי 60 מיליון טונות של הריסות; חלק מהן ניתן יהיה למחזר לשימוש לייבוש חלק מן הים לצורך הקמת נמל ותשתיות. השלב השני יימשך 4.5 שנים ויתמקד את הבנייה מחדש. מאחר שכמעט כל העזתים מובטלים, לא יהיה קושי למצוא עובדים, בעוד מצרים תספק את הידע וחומרי הגלם, ומקווה למשוך יזמים ממדינות המפרץ.
אולם, מהנדסים אומרים שלוח הזמנים אינו מציאותי: שלב הפינוי לבדו עשוי להימשך שש שנים. חומרי הגלם יעברו דרך מעבר רפיח, בו יש לישראל זכות וטו. יזם גדול מהמפרץ אמר שאין לו שום כוונה להיכנס לעזה, בשל הסיכוי הקלוש להרוויח.
הכסף הוא המכשול הגדול ביותר, מציין אקונומיסט. מצרים מעריכה את העלות ב-53 מיליארד דולר; האו"ם – ב-70 מיליארד דולר. התורמים לא יכניסו את ידיהם לכיסיהם אלא אם יידעו בביטחון שהמלחמה הסתיימה – מה שמחייב לפרק את חמאס מנשקו. לשם כך נחוץ כוח הפיקוח הבינלאומי, אך איש במדינות ערב אינו להוט להצטרף. סעודיה וירדן הודיעו שלא ישלחו חיילים; מדינות שאינן ערביות עדיין יושבות על הגדר.
מכאן הדיבורים בארה"ב וישראל על חלופה: במקום לבנות מחדש את הערים הנוכחיות – להתחיל בשטח שבשליטת ישראל, במיוחד ליד רפיח. הרעיון הוא לבנות שרשרת של ערים מודולריות, עם אלפי תושבים, מרפאות ובתי ספר בכל אחת מהן. אבל מדובר בשחזור של רעיון שלא עבד מאז וייטנאם בשנות ה-1960 ועד אפגניסטן בשנות ה-2000 – וקרוב לוודאי שייכשל גם בעזה. רק כמה אלפים מתגוררים בשטח שבשליטת ישראל, ולא בטוח שהיא תאפשר לאחרים להיכנס אליו.
מדינות ערב חוששות שהקו הצהוב יהפוך לגבול הקבוע, ואילו בקהיר החשש הוא שדחיקת הפלשתינים לאזור רפיח תסתיים בכך שיעברו למצרים. אנשי עסקים המקורבים לממשל טראמפ הציגו את התוכנית החילופית לפחות לממשלה אחת במפרץ בתקווה להשיג תמיכה כספית, אך נדחו. לכן נראה, שלפחות לעת עתה המיקוד יהיה במתן סיוע מינימלי. כך למשל, באוגוסט הציגו האמירויות תוכנית לספק לרצועה 8 מיליון ליטר מים מותפלים ביום, ממתקן שיוקם במצרים.
דיפלומטים לוחצים על ישראל להכניס יותר אוהלים לרצועה; אלפים תקועים במדינות שכנות וממתינים לאישור. הקרן ההומניטרית לעזה, גוף מעורפל שנכשל בצורה קשה באספקת מזון לפני מספר חודשים, מציעה להקים 16 מרכזי סיוע לאורך הקו הצהוב. אבל אם חמאס לא ישוכנע להניח את נשקו, תוכניות השיקום יעלו אבק.