שבע שנים חלפו מאז ביקורו הקודם בוושינגטון של הנסיך מוחמד בן סלמאן עד שהוא חוזר השבוע. בשנת 2018 עמד ביקורו בצל הסמכותנות שלו מבית וההרפתקנות שלו מחוץ, כולל המלחמה בתימן, כפיית התפטרותו של ראש ממשלת לבנון, וזמן קצר לאחר מכן – רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. תמונת זכויות האדם בסעודיה רחוקה מלהיות מושלמת, אם כי מוחמד ביצע התקדמות משמעותית – כותב מייקל רטניי, שהיה שגריר ארה"ב בה בשנים 2025-2023, בניו-יורק טיימס. הוא יזם שינויים משמעותיים בתחומים נוספים, כולל גיוון הכלכלה הסעודית, השקעות נרחבות באנרגיה מתחדשת, פתיחת המדינה לתיירים והרחבת התרבות הפופולרית. בשנת 2018 סבר מוחמד, צעיר וחסר ניסיון, כי סעודיה תוכל לעצב את המזרח התיכון כרצונו. יעדיו הוא שאפתניים ולא הושגו. החות'ים לא חוסלו וממשיכים לשלוט ברוב תימן. חיזבאללה התחזק בלבנון. המאבק במתנגדיו הזיק לדימויו בארה"ב. נראה שכשלונות אלו שינו את סדרי העדיפות של מוחמד. הוא רואה את העימותים באזור כבלתי ניתנים לפתרון, אלא אולי במונחים של דורות, ולכן מתמקד בטווח הזמן המיידי ובקידום השינוי הכלכלי והחברתי של ארצו. הוא מתרחק מן העימותים, כל עוד אינם מאיימים על היעד מספר אחת שלו: מודרניזציה של הממלכה. מודרניזציה זו תלויה בשני גורמים שאינם בשליטתו המלאה של איש, מסביר רטניי: מחירי נפט גבוהים שיממנו אותה והעדר עימותים המרחיקים משקיעים ותיירים. השנה האחרונה העידה עד כמה קשה לשלוט בהם: מחירי הנפט יורדים למרות מאמציה של סעודיה, והעימותים באזור מסלימים. בנוסף לאיומים מצד החות'ים, מלחמת האזרחים בסודן היא אסון חמור בהרבה מאשר עזה, אירן ושלוחיה ממשיכים להתסיס את האיזור, חמאס עודנו בעזה ולא עושה סימנים שייעלם. מוחמד מעדיף למשוך השקעות ועסקים מן העולם לסעודיה מאשר להתבוסס בעימותים האיזוריים האין-סופיים. הוא מעדיף מנהיגות בלתי מושלמת בסוריה מאשר את המשך מלחמת האזרחים. הוא מעדיף הפשרה בלתי נוחה עם אירן מאשר לספוג את זעמה וטיליה. הוא מעדיף שהמלחמה בעזה תסתיים בתנאים בלתי אידיאליים מאשר שתימשך ותהווה השראה לקיצוניים. הסעודים לא משכו כליל את ידיהם מעזה – הם ספקי הסיוע ההומניטרי העיקריים – אבל הם מתמקדים בעתיד ארצם. בעולם של הגיאו-פוליטיקה אין פוליסת ביטוח מושלמת כפי שהייתה רוצה סעודיה, אבל מחויבות ביטחונית אמריקנית תהיה התחלה טובה. ב-2022 התנהל מו"מ על עסקה גדולה: חוזה הגנה אמריקני-סעודי בתמורה לנורמליזציה עם ישראל. תמיד יהיה יותר מכך: עסקי כלכלה ואנרגיה, חיזוק קשרי ההגנה ומחויבות למדינה פלשתינית. אבל ההגנה ההדדית תמיד תהיה במרכז, מבהיר רטניי. מלחמת חרבות ברזל כמובן מקשה על הנורמליזציה, שכעת ירדה מעל הפרק – יחד עם חוזה ההגנה. אבל מוחמד לא יפסיק לחפש דרכים לחזק את בטחונה של ארצו ואת שחרורה מהתלות בנפט, והללו יהיו המוקד בביקורו בוושינגטון. ייתכן שהוא ודונלד טראמפ ידונו על הידוק קשרי הביטחון, בלא חוזה המצריך את אישור הסנאט. מוחמד גם יבקש לחזק את מעמדה של סעודיה כשחקנית מובילה – באזור אם לא בעולם – בטכנולוגיות מתקדמות ובבינה מלאכותית. הוא כנראה ינסה להגיע להסכם שיעניק לסעודיה גישה לשבבים האמריקניים המתקדמים ביותר. ומכיוון שהשחרור מהנפט כולל גם אנרגיה גרעינית, כנראה יבקש את תמיכתו של טראמפ גם בנושא זה. איש אינו יכול למחוק את עברו, אבל העולם יראה את מוחמד בארוחת ערב בבית הלבן – החותמת מספר אחת של קבלה למועדון הדיפלומטי – מה שלא עלה על הדעת לפני שבע שנים, מסכם רטניי.