דונלד טראמפ שמר על עמימות כאשר שאלו אותו עיתונאים האם קיבל החלטה כלשהי לגבי ונצואלה: "סוג של", אמר לאחר שורה של פגישות עם בכירי יועציו בשבוע שעבר בנוגע לאפשרויות מול משטרו של ניקולס מדורו. השר לענייני צבא היבשה, דן דריסקול, אמר שהצבא מוכן לפקודה. הלחץ הצבאי גובר, אומר וושינגטון פוסט, אך המטרה אינה ברורה. האם טראמפ רוצה להפיל את שלטון מדורו? האם ישקול פלישה מלאה? פקידי הממשל אומרים שהיעד הוא "נרקו-טרוריסטים" ושארה"ב כבר השמידה סירות רבות של מבריחי סמים. טראמפ דן ברעיון של הרחבת הפעולה לשטחה של ונצואלה. ארה"ב ריכזה את הנוכחות הצבאית הגדולה ביותר שלה בקריביים מזה עשרות שנים, כולל נושאת המטוסים ג'רלד פורד, הגדולה בעולם. כעת יש באזור 15,000 חיילים – מספר המלמד על יעד הרבה יותר גדול מאשר כמה סירות קטנות. מדורו, שסובל מפופולריות נמוכה מאוד וגנב את הבחירות אשתקד, גייס 200,000 חיילים בתגובה לאיום האמריקני. הוא טוען, כי ונצואלה היא הקורבן האחרון במדיניות ההתפשטות התוקפנית של ארה"ב – דימוי ממנו מנסה מאוד טראמפ להתרחק. בחודש מאי הוא יצא נגד "אלו שכונו 'בוני מדינות' ובפועל הרסו הרבה יותר מדינות מאשר בנו". ייתכן שחשיבה זו נעלמת קרוב יותר הביתה, מעיר הפוסט. בשבוע שעבר טען שר ההגנה, פיט הגסת', שחצי הכדור המערבי הוא "השכונה של ארה"ב". ההכרזה עולה בקנה אחד עם לטישת העיניים של טראמפ לעבר גרינלנד ותעלת פנמה, והתוכניות להגברת הנוכחות הצבאית באקוודור, פנמה, פוארטו ריקו ואל-סלבדור. מהלכיה של ארה"ב מעוררים דאגה בקרב מנהיגים אחרים באיזור, אבל יש הסבורים שטראמפ רק רוצה לחשוף את הבלוף של מדורו ואולי להוביל לנפילת משטרו. "מדורו מפחד מאוד, וכך צריך להיות", אומר פקיד בממשל טראמפ. "לנשיא יש אפשרויות על השולחן שהם רעות מאוד למדורו ולמשטרו הבלתי-חוקי, שאינו עושה טוב לחצי הכדור המערבי". מהלומות אמריקניות נקודות בוונצואלה, אשר יוצגו כמכוונות נגד תשתיות הסמים, עשויות ליצור בקיעים במשטר מדורו ובצבא המקומי, אומר החוקר המקומי בניג'נו דֶזָה. אלו יכולים להוביל לחציית הקווים מצד מי שירצו להגן על בטחונם, עושרם והפריבילגיות שלהם. כאשר נאמנותם של אישי מפתח תתחיל להתפוגג, מדורו עשוי לגלות שהדרך הטובה ביותר לשמור על חייו וחרותו היא להגיע להסכם פרישה. זהו תרחיש החלומות לבכירי ממשל טראמפ, הסבורים שנפילתו של מדורו תחולל אפקט דומינו שיוביל לנפילת המשטרים הסמכותניים בקובה וניקראגווה. יש המזכירים את הפלישה האמריקנית לפנמה ב-1989, אשר הובילה לנפילת משטרו תומך הסמים של מנואל נורייגה. מומחים אחרים מביעים ספקנות. שטחה של ונצואלה גדול פי 12 מזה של פנמה ואוכלוסייתה גדולה פי עשרה, מזכירים אלכסנדר דואנס ולינדזי או'רורק. פנמה היא מדינה קטנה המרוכזת סביב הבירה פנמה סיטי, בעוד ונצואלה היא מדינה של הרים, ג'ונגלים וערים. התנאים שם מזכירים את וייטנאם ואפגניסטן, בהן נכשלו הפלישות האמריקניות. תומכיו של טראמפ זוכרים בבעתה את הכשלונות בעירק ואפגניסטן, וסקרים מלמדים על התנגדות נרחבת לפעולות צבאיות בחו"ל. זו אחת הסיבות לכך שפלישה אינה סבירה, מניח הפוסט. אבל אין כל ערובה לכך שההימור הנוכחי יוביל את מדורו לפרוש. תרחיש קודר יותר הוא של הכבדת הרודנות והגדלת הכאוס בו מצויים תושבי ונצואלה: יותר עוני, יותר דיכוי, יותר הגירה, קריסה של מוסדות ומחיר אנושי כבד.