אירן נוקטת בצעד חריג בניסיון להתמודד עם משבר מים חמור: זריעת עננים באמצעות חומרים כימיים כדי לגרום לגשם. לפי סוכנות הידיעות אירנא, הפעולה בוצעה מעל אגן אגם אורמיה - האגם הגדול במדינה, שהתייבש כמעט לחלוטין והותיר אחריו מרבדי מלח. הבצורת הנוכחית מוגדרת כקשה ביותר זה 50 שנה. השירות המטאורולוגי דיווח על ירידה של 89% בכמות המשקעים ביחס לממוצע הרב-שנתי. מאגרי מים מרכזיים נמצאים במצב קריטי: סכר אמירכביר בטהרן על 8% בלבד מקיבולתו, ודיווחים דומים מגיעים ממחוזות מערב ומזרח אזרבייג'אן ומרכזי. נשיא אירן, מסעוד פזשקיאן, הזהיר כי אם לא ירדו גשמים בקרוב, ייתכן שיונהגו קיצוב מים ואף פינוי תושבים מהבירה. הרשויות הודיעו גם על כוונה להטיל קנסות על צרכני מים מוגזמים.

הטכניקה והסיכונים

זריעת עננים היא טכנולוגיה ותיקה, הכוללת הזרקת מלחים כימיים כמו כסף יודיד או אשלגן יודיד לעננים באמצעות מטוסים או מתקנים קרקעיים. המטרה: לעודד התעבות אדי מים והפיכתם לגשם. עם זאת, מומחים מזהירים כי השיטה אינה מבטיחה תוצאות משמעותיות, ועלולה לגרום להשפעות סביבתיות - כולל זיהום קרקע ומים.

השלכות אסטרטגיות

1) ביטחון לאומי - משבר מים עלול לערער יציבות פנימית, להוביל למחאות ולחץ ציבורי, ואף להשפיע על יכולת המדינה להפעיל תעשיות חיוניות. 2) כלכלה - ירידה חדה בייצור חקלאי צפויה להגדיל תלות בייבוא מזון, להכביד על תקציב המדינה ולהעלות מחירים. 3) אזוריות - בצורת ממושכת באירן עשויה להחריף מתחים עם מדינות שכנות סביב מקורות מים משותפים, במיוחד באזורים גבוליים. 4) תדמית בינלאומית - שימוש בטכנולוגיות מלאכותיות במקום פתרונות קיימות עלול להיתפס כצעד נואש ולהגביר ביקורת סביבתית. במקביל לפעולות הטכנולוגיות, מאות מתושבי טהרן התכנסו ביום שישי במסגד לתפילת גשם, ובסוף השבוע דווח על שלג ראשון השנה באתר סקי בצפון העיר - סימן ראשון לתקווה, אך רחוק מפתרון המשבר.