רוזנר הדגיש שהעמדה נאמרת "על דעת היועצת המשפטית של הכנסת", והודיע כי אם הדיון יתמקד באדם מסוים - היועצים המשפטיים "לא נוכל להשתתף בדיון כי אין לנו מה לתרום ולא נרצה להיות שותפים לדיון שאין לו מקום ואינו ראוי". כאשר ח"כ נסים ואטורי פנה בהמשך לשאול את נציגי הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה הראל ישירות על חריגות הבנייה בביתו של עמית, קמו היועצים המשפטיים ויצאו. קרויזר: "נושאי משרה ציבורית - צריך לדקדק איתם יותר" יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר, לא קיבל את הפרשנות של היועץ המשפטי. לדבריו, אין מדובר במסע אישי אלא בבחינה של אכיפת החוק כלפי בעלי משרות שהציבור מצפה מהם לסטנדרט גבוה במיוחד. "אני מכבד את דעתו של יועמ"ש הוועדה, זכותו לצאת מהחדר אם עולה שם ספציפי", אמר, אך הוסיף כי "נושאי משרה ציבורית מהווים דוגמה וצריך לדקדק איתם יותר". קרויזר טען כי בשנים האחרונות נחשפו "לא מעט פרשיות" של עבירות בנייה מצד בכירים בשירות המדינה. לדבריו, מבדיקה שערך "מכלל המערכות - צה"ל, כנסת, משטרה, ממשלה ועוד - היו כאלה ששילמו בכיסא שלהם", אך אצל "רשות אחת" לא מצא הליך שהגיע מעבר לבדיקה והסתיים בהסדרה או החרגה. הוא שאל "מדוע רשות אחת נהנית מהקלות", וציין כי הוא "מקווה שנתבדה בדיון". בדבריו הפנה קרויזר גם לכתבה בערוץ 14 שעסקה ב"חריגות כאלה ואחרות של השופט עמית", ובכך למעשה חיזק את הרושם שהדיון מופנה כלפי הנשיא עצמו ולא רק כלפי תופעה עקרונית. חברי הכנסת נחלקים: הצעת הצהרה לשופטים מול טענה לדיון פוליטי במהלך הדיון עלו גם הצעות והסתייגויות מן הצדדים השונים של המפה הפוליטית. ח"כ יוליה מלינובסקי הציעה לקבוע מנגנון הצהרתי: כאשר שופט מתמנה לתפקיד שיפוטי, יידרש לחתום על הצהרה שלפיה אין חריגות בנייה בנכסיו. בכך ביקשה להפוך את סוגיית הבנייה לחלק מסינון המועמדים למשרות שיפוט. מנגד, ח"כ נעמה לזימי הטילה ספק בעצם קיומו של הדיון בוועדה, וטענה כי מדובר בדיון פרסונלי שנועד לפגוע במערכת בתי המשפט. היא הזכירה כי ישנם "14 שרים שיש נגדם חקירה" ואינה רואה דיונים מקבילים בעניינם, ומכאן - לשיטתה - אי־סימטריה שמחזקת את הטענה שהמערכת השיפוטית נמצאת כאן על הכוונת. המהנדס: היתר קיים, טופס 4 ממתין לחתימה בצד המקצועי הוצגה תמונה מורכבת יותר. יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה, משה גולדשטיין, הודיע כי בשל צנעת הפרט לא יתייחס "למשפחה זו או אחרת", והסתפק בהסבר כללי של הליכי אישור הבקשות בתחום התכנון. לעומתו, מהנדס ועדת הראל, ליאוניד נירקיס, התייחס במפורש למבנה "הספציפי המדובר" של השופט עמית. לדבריו, "למבנה הספציפי המדובר הוגש היתר וניתן אישור לתחילת העבודות ותעודת גמר מונחת על שולחני לחתימה". הוא ציין כי הפיקוח בדק שהעבודות הושלמו "על-פי ההיתר". כאשר נשאל בהמשך בידי ח"כ מלינובסקי, הוסיף נירקיס כי באותה שכונה שבה מתגורר נשיא בית המשפט העליון ניתן היתר דומה "לעוד שתי משפחות". בכך שירטט תמונה של מדיניות תכנונית אחידה בשכונה, ולא של חריגת־יחיד המותאמת דווקא לנשיא העליון. מנקודת מבט תכנונית, יש כאן נקודה שראוי להדגיש: העדר חתימה סופית על טופס 4 בזמן אמת אינו כשלעצמו הוכחה לעבירת בנייה. לעתים טפסי גמר נמשכים תקופה ארוכה גם כאשר ההיתרים בתוקף והבנייה תואמת את התשריט. העובדה שתעודת הגמר "מונחת על השולחן לחתימה" יכולה להעיד גם על עיכוב טכני במערכת, ולא בהכרח על הפרה מהותית. הוועדה, מטבע הדברים, בחרה להתמקד בצד המחמיר של התמונה. הנהלת בתי המשפט: "לא נעברו פה עבירות בנייה" נציג הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, התייצב באופן חד לצדו של הנשיא עמית. "אני מסתייג בצורה מוחלטת מהדברים שנאמרו עכשיו", אמר, והוסיף כי ח"כ ואטורי "מונע מעניין אישי ודברים לא הופכים לאמת". לדבריו, "לא נעברו פה עבירות בנייה, הדברים נבדקו על-ידי כל מי שהיה צריך לבדוק". לייזר קרא "להגיע הזמן לסגור את הטענה הדמגוגית הזאת של עבירות בנייה אצל נשיא בית המשפט העליון". הוא האשים את יוזמי הדיון בכך שהם "שומעים תשובות ולא מוכנים לקבל אותן וממשיכים להדהד את מסע הדה־לגיטימציה הזה". מבחינת הנהלת בתי המשפט, אם כן, אין מחלוקת תכנונית פתוחה אלא ויכוח פוליטי־ציבורי על תדמיתו של ראש המערכת. קרויזר: דרישה לבירור על טופס 4 בסיכום הדיון הודיע היו"ר קרויזר כי יבקש לפנות רשמית להנהלת בתי המשפט כדי לברר אם קיים טופס 4 לביתו של השופט עמית. בכך השאיר יו"ר הוועדה את הפרשה פתוחה, תוך רמז שהוועדה לא מתכוונת לוותר על בדיקה נוספת, לפחות במישור ההצהרתי. במקביל, מלשכת יו"ר הוועדה הופצה הודעת דוברות חריפה יותר, שבה נטען כי מהנדס הוועדה המרחבית "הודה" שאין טופס 4 לביתו של עמית, "בניגוד להצהרתו". נכתב שם כי קרויזר רואה בכך "רמיסה של שלטון החוק מנשיא העליון", וכי בוועדה "נחשף שהנשיא עמית שיקר בתגובה שלו". מדובר כבר בפרשנות פוליטית תקיפה, שמבוססת על פער בין תגובה קודמת המיוחסת לעמית לבין המצב התכנוני כפי שתואר בדיון. במבחן הזהירות, חשוב לומר ביושר: מה שתואר בפועל על-ידי המהנדס אינו "היעדר היתר" אלא מצב שבו היתר קיים, העבודות נבדקו ונמצאו תואמות, ותעודת הגמר ממתינה לחתימה. הקביעה האם מדובר בכשל מהותי, בהליך תכנוני שלם שהושלם באיחור או במחדל מנהלי - מחייבת עיון בתיק התכנון המלא ובהתכתבויות הקודמות, שאינן לפני הציבור.