בכיר בוול סטריט מציע את הדרך הבאה להבין את יחסי המגזר העסקי עם דונלד טראמפ שנה לאחר בחירתו: תארו לעצמכם שנרדמתם לאחר הבחירות והתעוררתם היום. הכל נראה כצפוי: צמיחה מהירה מאשר בעולם העשיר, הפחתה במס החברות, שרי האוצר והסחר הם יוצאי וול סטריט, המכס הממוצע עלה ל-10%, הבורסה עולה, המיזוגים מתרבים, הריבית יורדת, הרווחים עולים. אבל – ממשיך אקונומיסט – אתם משפשפים את עיניכם כאשר מתברר לכם כיצד נוצר המצב הנוכחי. טראמפ הטיל מכסי עתק, התחרט, הטיל שוב וחזר בו. מדד 500 S&P עבר טלטלה בהיקף של 7 טריליון דולר. טראמפ ניסה ללא הצלחה לפטר נגידה ב"פד" ולהוביל לפיטורי בכירים באינטל ומיקרוסופט. הוא הכריח משרדי עורכי דין שאינו אוהב לתרום כמויות עתק של עבודות פרו בונו. הממשל קנה 10% מאינטל ודורש 15% מהכנסות אנבידיה ממכירת שבבים לסין. בנקודה זו אתם מרחמים על המנכ"לים שנאלצו להישאר ערים לאורך התקופה, אותה מכנה שתדלן שמרני "נסיעה ברכבת הרים בחשיכה". אם להישאר באותו עולם דימויים, אזי התמודדות עם טראמפ וממשלו יוצא הדופן מחייב קיבה חזקה ולב קשוח. יש צורך גם באסטרטגיה, ואת זו שאימצו רוב החברות ניתן לסכם כך: לשתוק, להחניף ולחשוב פעמיים לפני סירוב לנשיא. המטרה הפוליטית של עסקים רבים היא להישאר מחוץ לכוונת. לתחושתם, הכל יהיה בסדר אם לא יתנו לטראמפ סיבה לשים לב אליהם. הם ודאי לא רוצים את העונשים שלו, אך גם לא את השבחים העלולים להפוך לגינויים. אם היעלמות אינה אפשרית – בגלל שהחברה גדולה מדי, חשובה מדי או חשופה מדי למכסים – היא יכולה לנסות להחניף. מנכ"ל אפל, טים קוק, העניק לטראמפ מכשיר מזהב לציון השקעה נוספת של 100 מיליארד דולר. אפל ועוד חברות גדולות תרמו לאולם הנשפים בבית הלבן; לגמרי במקרה אחת מהן, Union Pacific Railroad, זקוקה לאישור הממשל למיזוג ב-85 מיליארד דולר עם Norfolk Southern. חנופה היא חלק מחייהם של המנכ"לים. ג'יי.פי מורגן צ'ייס, הבנק הגדול ביותר בארה"ב – שמנכ"לו, ג'יימי דיימון, כינה את התרומות לאולם הנשפים "קניית העדפות" – מעמיד 1.5 טריליון דולר לקידום "ביטחון והתאוששות" החביבים על טראמפ; בימי ממשל ביידן הוא העמיד 2.5 טריליון דולר להשקעות באקלים הקרובות לליבם של הדמוקרטים.