התיקון מציע להחיל על ביטוחי החיים את אותו מודל דיווח הצרכני שחל כבר בתחומי הפנסיה והגמל. הדגש הוא על מידע אגרגטיבי אך מפורט, שיאפשר פילוח לפי גיל, מגדר, סוג הכיסוי, מסלולי השקעה ועוד. בין תחומי הדיווח הבולטים:

• קופות ביטוח פעילות ולא פעילות - מידע על הפקת פוליסות, היקף כיסויים ותקופת ביטוח ממוצעת.

• משיכות וניודים - דפוסי משיכת כספים, פדיונות עקב פטירה, תנועות בין מוצרים.

• פילוח לפי גיל ומגדר - נתוני משיכות, צבירה והפקדות לפי קבוצות גיל ומגדר.

• דמי ניהולמסלולי השקעה - חלוקת המבוטחים לפי מסלולים, גיל ומגדר.

• פוליסות ריסק ואובדן כושר עבודה - נתונים על סכומי ביטוח, פרמיות, תביעות, וסטטוס עישון.

מדובר בנתונים שאינם קיימים כיום ברמה מסודרת ושיטתית, ושמהם ניתן יהיה להסיק מסקנות על כיסוי חסר, על סיכוני־שוק מקרב קבוצות מסוימות, ועל רמת ההתאמה של המסלולים לאוכלוסיות שונות. השיקול המרכזי: עומס או הזדמנות הדוח מכיר בכך שהחברות יידרשו להשקעות משמעותיות - בעיקר בהתאמת מערכות שליפת מידע והפיכת הדיווח לממוכן. אך לאחר הטמעה, כך לפי הרשות, הדיווח אמור להפוך לתהליך קל יותר מאשר דרישות האד-הוק הקיימות כיום. ברשות אף טוענים שהשוק הישראלי קטן ומרוכז ולכן מחייב אסדרה עמוקה יותר בהשוואה למדינות גדולות ומשוכללות. עם זאת, ההשוואה לדין המשווה מלמדת כי רמת הפירוט הנדרשת בישראל רחבה יותר מזו שמחייבות רשויות בארצות הברית, בבריטניה, בקנדה ובאוסטרליה - כולל פירוט גילים, מגדר ומבנה פוליסה אם אינה תמיד מקובלת בעולם. נקודה זו עשויה להידרש להתייחסות בענף, שכן החברות יידרשו כעת למערכי מידע מתקדמים בהרבה ממה שנדרש עד כה. החלופות שנבחנו: הדוח מציג אבל לא ממש מתלבט הרשות בחנה שלוש חלופות: שמירת המצב הקיים, דיווח אגרגטיבי שנתי (החלופה שנבחרה), ודיווח מפורט ברמה חודשית או רבעונית. בפועל, כבר מקריאה ראשונה ברור שהחלופה הראשונה נשללה על הסף, והשלישית הוצגה ככבדת־עלויות. כך נותרה האפשרות היחידה שהרשות רצתה מלכתחילה - הרחבת הדיווח השנתי בפורמט מובנה. בענף עשויים לטעון שמדובר במהלך ידוע מראש, שבו הליך "שיתוף הציבור" אומנם קיים פורמלית, אך ההכרעה התקבלה מראש. עם זאת, הדוח מצהיר כי תוצאות ההליך ייכללו בדוח הסופי ככל שיביאו לשינויים מהותיים. מבט קדימה: מי ירוויח מהמהלך מבחינת הרשות - הרחבת מאגר הנתונים תאפשר:

• זיהוי מוקדם של סיכונים.

• בחינת כיסויים חסרים וצרכים של אוכלוסיות שונות.

• תכנון אסדרה מבוסס נתונים.

• צמצום הנטל הכרוך בפניות נקודתיות לחברות.

מהצד השני, חברות הביטוח יצטרכו לשקלל עלויות חד־פעמיות ועלויות תחזוקה מתמשכות, שללא ספק יטיבו עם הרשות אך אינן בהכרח מחזירות עצמן לציבור ברמה המיידית. השאלה האם המהלך יתורגם בסופו של דבר למחירים נמוכים יותר או לשיפור בתנאי הפוליסות - תישאר פתוחה עד אשר יתחיל הדיווח השוטף.