בעשור האחרון זינק מספר העימותים הבינלאומיים הפעילים, ואקונומיסט מציע ב-The World Ahead 2026 לשים לב לשבעה בולטים בשנה הנכנסת.

סין נגד טייוואן

החלק מתקציב הביטחון העולמי: סין – 12%; טייוואן – 0.8%. בעלות בריתה של טייוואן: ארה"ב – 22.3%; יפן – 2.1%; קוריאה הדרומית – 2.2%. האם שי ג'ינפינג יפעל לבצר את מורשתו? סין לומדת לקחים ממלחמתה של רוסיה באוקראינה, אבל הסיכון הגדול הוא שסין תתפתה לפעול אם תסיק שתמיכתה של ארה"ב באי נחלשת, או שהמחיר הכלכלי של התקפה יירד. כרגע הסגר נראה סביר יותר מאשר פלישה, אך גם הוא יוצר סכנה לתגובה צבאית וכלכלית מצד ארה"ב ובעלות בריתה.

הודו נגד פקיסטן

משמר ראשי הנפץ הגרעיניים: הודו – 180; פקיסטן – 170. החלק מאוכלוסיית העולם: הודו – 18%; פקיסטן – 3%. שתי המעצמות הגרעיניות עמדו על סף תהום לאחרונה וסיבות הסכסוך לא נפתרו. פילדמרשל אסים מוניר מהדק את שליטתו בפקיסטן, והצמיחה המהירה בהודו מרחיבה את הפער הצבאי הקונבנציונלי. כאשר מדובר בחמישית מאוכלוסיית העולם, יש חשיבות רבה בשמירת השלום ביניהן. שני גורמים מקשים על כך: ארה"ב, שלרוב תיווכה בין השתיים, יצאה למלחמת מכסים נגד הודו; בעימות האחרון שתיהן היו פחות מרוסנות מאשר בעבר.

רוסיה נגד אוקראינה

האבידות הרוסיות: 1.12 מיליון בני אדם. הכיבוש מאז דצמבר 2022: 1.3% משטחה של אוקראינה. המספרים מלמדים ש-2026 תביא עימה פריצת דרך ניכרת, קיפאון מתוך תשישות או עסקה כלשהי. אבל יש עוד שני תרחישים אפשריים: קריסה פוליטית או צבאית של אוקראינה; או קריסה כלכלית של רוסיה בשל התקפות אוויריות על מתקני הנפט שלה. לכל התפתחות יהיו השלכות עצומות על אירופה והעולם.

ישראל נגד חמאס

ההרס בעזה: 78% מהבניינים נהרסו או ניזוקו, משקל ההריסות הוא 61.5 מיליון טון. האם הפסקת האש השברירית תחזיק מעמד? נוראה ככל שתהיה, התחדשות המלחמה היא אפשרית. שני הצדדים כבר מאשימים זה את זה בהפרת הפסקת האש, אבל אם דונלד טראמפ ימשיך להשקיע בתוכנית השלום והמעורבים ישתפו פעולה – יש גם תקווה. אם יקום כוח שמירת שלום בינלאומי, הבנייה מחדש תתחיל והעקורים יוכלו לחזור לבתיהם. אבל נכון לעכשיו, האפשרות הסבירה ביותר מוכרת עד כאב: שטח מחולק, פלשתינים סובלים והפסקה זמנית בלבד במעשי האיבה.