מי באמת שולט באירן בימים אלה? מי יירש את עלי חמינאי הקשיש? אדם רוברטס וניק פלהאם, אנשי אקונומיסט, בילו שבוע בטהרן ובדקו גם את השפעת העיצומים, את תוכנית הגרעין, את משבר המים ואת תחושות האדם ברחוב כלפי המשטר הכושל. הביקור הסתיים בראיון נדיר עם שר החוץ, עבאס עראצ'י, הלהוט שדונלד טראמפ יחדש את שיחות הגרעין. שיבתו של פלהאם הייתה מיוחדת. לפני שש שנים הוא הוזמן לביקור, ונעצר בבית המלון כאשר תכנן לצאת לנמל התעופה. הוא נכלא למספר ימים, נחקר שוב ושוב, ולאחר מכן שוחרר אך לא הותר לו לצאת מאירן; נדרשו שבעה שבועות לחלצו משם. מבקרים נוספים נגררים בידי המשטרה ומוחזקים ללא משפט, לעיתים במשך שנים. מחלון חדרו במלון, מספר רוברטס, הוא יכול היה לראות את כלא אווין הידוע לשמצה, אותו הפציצה ישראל בחודש יוני. גורלם של אירנים המתנגדים למשטר גרוע עוד יותר. שיעור ההוצאות להורג זינק השנה. עורכת עיתון סיפרה להם על הצנזורה והחקירות החוזרות ונשנות – לעיתים על כוס תה, לעיתים בלי. הביקור עבר כהלכה, אם כי הדרכונים של השניים נלקחו מהם לכל אורך שהותם, כדי להבהיר מי בעל הבית. הם לוו בידי "מורי דרך" ממשלתיים; לעיתים שמו לב שיש מי שעוקבים אחריהם. הראיונות עם אישי הממשל התנהלו היטב, אבל הם רצו לשמוע גם מיושבי בתי הקפה, קוני הספרים והלקוחות בבזארים. כאשר הציגו את עצמם, היו שהסתייגו בגלוי ואמרו שמסוכן לדבר. כמה מהאמיצים ביטאו את מרירותם על האינפלציה הגואה, השליטים הגרועים והשקיעה המתמדת של אירן. רוברטס חזר עם כמה תובנות. ראשית, הוא הופתע לראות את מספר הנשים המופיעות בפומבי ללא חיג'אב. החוק המחייב כיסוי ראש לא בוטל, אך לא נאכף בחומרה. הם לא ראו כלל את משטרת המוסר הידועה לשמצה. כמה מגבלות חברתיות הוקלו, לפחות כרגע. שנית, החברה האירנית תוססת, חזקה ואפילו חילונית. היא אינה נשלטת בידי "אייתוללות רעים" וקנאים אחרים. הדת נוכחת פחות מאשר במדינות אחרות; השניים ראו ברחובות טהרן רק איש דת אחד. "מורי הדרך" עודד אותם לבקר בחנויות שמכרו קישוטים לחג המולד ובבתי כנסת. יום אחד הם נלקחו לקניון ענק, עמוס בחנויות מוצרי יוקרה. רוברטס נהדר במיוחד מ"Steve Store" – הגרסה המקומית של Apple Store ובה מוצרי אפל מזויפים תוצרת סין. המסר: אירן לא כזו שונה ממקומות אחרים והעיצומים לא ממש עובדים. לבסוף, הם קיבלו מושג על מה שחושבים האירנים על שליטיהם ועל העולם החיצוני, חמישה חודשים לאחר המלחמה עם ישראל וארה"ב. הם ביקרו באתר מופצץ במרכז טהרן. פקידים מקומיים התבטאו בלאומנות עזה: העם התאחד מאחורי הדגל; האירנים נקראים לחזק את זהותם הלאומית, לא הדתית. אולי. אבל רוברטס נדהם לשמוע מהאירנים, במיוחד מן הצעירים שבהם, שהמדינה חייבת להמשיך הלאה. חלק מהם רוצים לחיות במקום אחר. חלקם משתוקקים לראות דיפלומטים אמריקנים פותחים מחדש את השגרירות שנכבשה ב-1979.