שטיין הוסיף, כי לאלרון יש ספקנות כלפי הסדרים פרטיים בדמות סולחה, שהולכים ומתרבים: לשיטתו "הסולחה לא מהווה עילה להפחתת עונש כהוא זה, פשוט לא. בית המשפט לא אמור ליטול חלק בהסדרים לא פורמליים, במיוחד בגישורים פליליים, כאשר המגשר נפגש עם הנאשם ומגיע איתו להסכמות שלא עומדות ברף הענישה שנקבע בבית המשפט העליון". אלרון אומר, הסביר שטיין, כי השופט בגישור צריך לנהוג באופן מאופק, לא להבטיח דבר לנאשם. צריך להשקיע בזמן השיפוטי ואם לא צריך להפחית בעונש – לא מפחיתים. יעל שרף, סגנית מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, אמרה כי הפרקליטות מחויבת להביא את קולם של נפגעי העבירה בפני בית המשפט בערכאת הערעור. "למרות זאת, לעיתים הם מרגישים שהדיון מתקיים מעל ראשם – אבל לא כך אצל אלרון", אמרה שרף. שרף סיפרה, כי ביום הדיון האחרון של אלרון, נדון בין היתר ערעור על העונש שהגישה אישה שנהגה בשכרות והרגה תינוק בן עשרה חודשים. אביו של התינוק, שנפצע ונזקק לכסא גלגלים, איחר בגלל פקקים והדודה דיברה בשמו. האב הגיע כאשר כבר עברו לתיקים אחרים, אבל אלרון הבחין בו וקרא לו לדוכן. הוא הודה לו על המאמץ שעשה ואמר שלא ניתן לשמוע אותו כעת בהעדר הצד השני, אך דבר המשפחה הובא בידי אחותו, ובירך אותו בבריאות ובשנה טובה. עוד סיפרה שרף, כי בתחילת הדיון בערעורים בפרשה 512 (ארגן הפשע של אברג'יל) הבהיר אלרון: טיעוני אווירה לא יישמעו פה, אלא ראיות בלבד, בלי שום רעשי רקע. "כמה הופתענו שפסק הדין – 430 עמודים, כתובים כולם בידי אלרון – פורסם ארבעה חודשים בלבד לאחר יום הדיונים האחרון. "את המקצוענות הזאת הוא דרש גם מאיתנו כנציגי המדינה, בעלת הכוח העודף מול הנאשם. זכינו להגנה מלאה באולם שלו: שפה לא חריפה כלפי הפרקליטים זכתה לתגובה חריפה, הוא גילה אפס הבנה לביטויים שאינם הולמים", הוסיפה.