רביב דרוקר ישדר בתוכנית "המקור" בערוץ 13 קטעים חזותיים מחקירותיהם של ערן מלכה וע"י במחלקה לחקירות שוטרים בפרשת רונאל פישר. שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, דחה (24.11.25) את ערעורו של מלכה על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, בפניו מתנהל התיק. מלכה היה רב-פקד ביחידה להב 433, הודה בקבלת שוחד בפרשה וריצה חמש מתוך שבע שנות המאסר שנגזרו עליו. ע"י הייתה העוזרת האישית של פישר במשרד עורכי הדין שלו, עדת מדינה בתיק ושמה אסור בפרסום. פישר הודה במסגרת הסדר טיעון בשלושה מבין 13 סעיפי האישום נגדו והתיק נמצא בשלב הטיעונים לעונש. נמשכים ההליכים נגד פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, רות דוד; הקבלן יאיר ביטון; ושי ברס, לשעבר מנכ"ל נתיבי ישראל. "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בין ראשיתו של התיק לאחריתו - קיים פער רב ומטריד, לשון המעטה", אומר כבוב. דרוקר ביקש אישור לשדר את כל התיעוד החזותי מהחקירה במח"ש, אך בעקבות הערותיו של סובל צמצם את הבקשה לשמונה קטעים מחקירתו של מלכה ושבעה קטעים מחקירתה של ע"י. מלכה, פישר, דוד, ביטון וברס התנגדו לבקשה; ע"י הסכימה בתנאי שיישמרו פרטיותה ובטחונה; המדינה הותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של סובל, שכאמור קיבל את הבקשה. מלכה טען בערעורו, כי מלכה התעלם מהפגיעה הקשה בכבודו, פרטיותו ומשפחתו. פישר תמך בעמדתו של מלכה, בעוד המדינה סברה שאין מקום להתערב בהחלטה. כבוב מציג בהרחבה את השיקולים המנוגדים: הפגיעה בחשוד/הנאשם ובסביבתו הקרובה, אל מול אינטרסים ציבוריים שונים. הוא מציין, כי תיעוד חקירה מציג את החשוד/הנאשם ברגעי שפל ומדגיש: "תפקידן של רשויות אלו - פענוח פשעים לשם הגנה על הציבור הרחב - עשוי לחייב נקיטה באמצעים שונים שעלולים לגרום לנחקר להימצא במצב נפשי מורכב, לשון המעטה. אלא שכך או כך, פרסום תיעוד מחקירתו של אדם עלול להשפילו או לבזותו, לגרום לו למבוכה ניכרת, לפגוע במעמדו הציבורי, ואף לפגוע בבני משפחתו ובסביבתו הקרובה. "זאת ועוד, כאשר מתבקש לפרסם את התיעוד בחלוף זמן ניכר מהמשפט שהתנהל, הפרסום עלול להחזיר את הנחקר ובני משפחתו לרגעים טראומטיים בחייהם, ולפגוע בניסיונותיהם 'לשים את העבר מאחור' ולהשתקם". כבוב מוסיף: "תיתכן טענה שלפיה לנחקר המצוי בחדר החקירות עומדת ציפייה סבירה לכך שתיעוד חקירתו לא יפורסם ברבים, אלא בהתקיים טעמים כבדי משקל" - מה שעלול לגרום לאפקט מצנן על עדי מדינה. כמו-כן, הפרסום עלול לחשוף שיטות חקירה ולגרום אפקט מצנן על החוקרים. הפרסום גם עלול להשפיע על ההליכים, ואם יהיה חלקי - להטעות את הציבור. בשיקולים להתיר את הפרסום מציין כבוב, כי לעיתים יש ערך ציבורי רב בהבאת עובדות בצורה ישירה להתרשמות הציבור. הציבור גם יכול להתרשם במישרין מהחוקרים: האם חרגו מן הראוי, האם הקלו עם נחקרים נכבדים והאם הכשילו את החקירה. "האינטרס הציבורי צריך להיות בפרסום התיעוד החזותי או הקולי, לא בעצם קיום החקירה או ההתרחשויות בה", מוסיף כבוב. בית המשפט צריך לתת משקל רב לעמדתו של הנחקר, אך אין לו זכות וטו.