הוא הוסיף כי המודל הקיים מרוכז מדי בידי היועצת המשפטית לממשלה: "מי שהיום יכול לפגוע בזכויות אזרח מבלי לתת את הדין הוא היועמ"שית. היא מחליטה מה ניגוד עניינים, מה הסנקציה, אך כאשר מדובר בעצמה - היא מגישה בקשה נוספת לבית המשפט, ואם מפטרים אותה היא משתמשת בכוחה השלטוני להישאר בתפקידה". בהתייחסות ישירה לעו"ד גור בליי אמר רוטמן: "אנחנו מנהלים דיונים רבים בהם אתם מציגים משפט משווה, עקרונות יסוד, ומאיפה צריך ללמוד כל דבר. חזרתי ועיינתי בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לוועדה, ולא מצאתי אפילו בדל השוואה לעולם. הדבר היחיד שהזכרת היה שמודל פוליטי לחלוטין הנוהג בארה"ב יש איתו בעיות, שעל כך אני מסכים איתך".

תקרית בין השניים נרשמה כאשר בליי הפריע בשקט לרוטמן שוב ושוב. רוטמן אמר לו בשקט שלא יקבל את ההתנהלות הזו, ובתגובה חריגה התפרץ כלפיו עו"ד בליי וקרא "אתה לא תאיים עלי!". ח"כ גלעד קריב (העבודה) שלא שמע את היח המקדים נחלץ להגנתו של בליי. "אני מוכן ככתבו וכלשונו לאמץ את מסקנות אגרנט" רוטמן הדגיש כי לשיטתו ניתן ללמוד דווקא מן הוועדות הציבוריות: "מדינות התמודדו עם זה בדרכים שונות, אך לא בריכוז כוח וסמכויות כזה. אני מוכן ככתבו וכלשונו לאמץ את מסקנות אגרנט". עוד אמר כי הצעת החוק נועדה, בין היתר, להבהיר את מקור הסמכות: "העיקרון אומר שהממשלה וגופים מסוימים אחרים לא מחויבים וגם אלו שמחויבים, מחויבים כל עוד לא קבעה הממשלה אחרת. מה שמעניק את הכוח לחוות הדעת הוא הממשלה. היועמ"ש הוא לא מקור כוח עצמאי, הוא לא הופך לחוק".

לדבריו, ההשלכה הדמוקרטית ברורה מבחינתו: "אם מייצרים חוק שאינו בהסכמת הנשלטים, שהם נבחרי הציבור באמצעות העם, זו לא דמוקרטיה. אם מייצרים גורם שמצד אחד אינו נבחר ומצד שני הופך לחוק, איבדנו את הדמוקרטיה". ביקורת על "ייצוג דיקטטורי" וחוות דעת כמניעות משפטית רוטמן התייחס גם לסוגיית הייצוג המשפטי של הממשלה בבתי המשפט: "הבעיות שצצו בשנים האחרונות כמו סוגיית הייצוג הדיקטטורי, שרירות לב מוחלטת, שכל חוות דעת הופכת למניעות משפטית - הן דבר שיש לתת לו מענה. אחרת, כל אחד מחר בבוקר, אם היועמ"ש סבור שיש ניגוד עניינים, עלול למצוא עצמו בחקירה על בסיס חוות דעת של אדם שלא נותן דין וחשבון לאיש". על אופי המנגנון בהצעת החוק אמר: "הסיבה של המנגנון התקיף בהצעת החוק היא כי לא רציתי לכתוב את המנגנונים היותר תקיפים שהציע השר לשעבר פרידמן. רציתי להגביל פחות את היועמ"ש לגבי מתי הוא נותן חוות דעת. זה אולי קצת תקיף מדי ואני פתוח לשקול, אבל העיקרון הוא שהיועמ"ש לא הופך לחוק".

ברנע־פרגו: "ללא אחידות - הממשלה לא תוכל לתפקד באופן סביר" מנגד הציגה עו"ד שלומית ברנע־פרגו, לשעבר היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עמדת אזהרה מפורטת. היא התמקדה בביטול המעמד המחייב של חוות דעת היועמ"ש: "בעיה מהותית שעולה מההצעה לבטל את המעמד המחייב של חוות דעת היועמ"ש, היא הפגיעה באחידות הפרשנות היישומית של הדין, שחלה על עבודת משרדי הממשלה, שלא תאפשר בסופו של יום לממשלה לתפקד באופן סביר". לדבריה, רוב עבודת הייעוץ המשפטי כלל אינה מגיעה לרמה הממשלתית העליונה: "הממשלה באמצעות משרדיה השונים מקבלת מאות ואולי אלפי החלטות מדי יום. 95% ויותר מעבודת הייעוץ המשפטי של המשרד, המלווה החלטות אלה באופן שגרתי ושוטף, כלל לא מגיע לייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים או ליועצת המשפטית לממשלה. ואף על-פי כן כל המשרדים עובדים לפי אותם כללים ופרשנויות ודרכי פעולה". היא הסבירה כי האחידות אינה עניין תאורטי: "האחידות הזו קריטית לתפקוד הממשלה, כי המדינה היא אחת, הממשלה היא אחת, והאזרח מצפה מהממשלה לנהוג כלפיו באופן אחיד ולא באופן שתלוי בשאלה מול איזה משרד ממשלתי הוא במקרה עומד".

במקום אחידות - תוהו ובוהו של ייעוץ פרטי? ברנע־פרגו התריעה מפני מצב שבו השרים יוכלו להעדיף ייעוץ פרטי על פני ייעוץ ממלכתי: "אם עמדת הייעוץ המשפטי לא תהיה מחייבת, וכל שר יוכל להיעזר בייעוץ משפטי פרטי על-פי שיקול דעתו, כל שר וכל משרד, ואף בין גורמים שונים באותו משרד, ינהגו לפי הטוב בעיניהם. התוצאה עלולה להיות תוהו ובוהו. למשל, במכרז במשרד הכלכלה יקבעו דרישות מסוימות בנוגע לערבות, שיהיו שונות מאלו שיידרשו על-ידי משרד האוצר". היא הצביעה על פוטנציאל התנגשות ממשי: "במשרד העבודה יקבעו פרשנות מסוימת לחוק עבודת נשים, ובמשרד לשוויון חברתי פרשנות אחרת. זה עוד לפני שהתייחסנו לנושאים המשותפים לשני משרדים. פוטנציאל ההתנגשות הוא אין סופי - רמ"י והגנת הסביבה, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה, משרד האוצר ומשרד הביטחון, ועוד. כשהחלטות אלה ייתקפו בבית המשפט, תוהו ובוהו רק יגבר".

שאלת האחריות לנזק: האם שר יישאר מוגן גם בלי יועמ"ש? ברנע־פרגו העלתה שאלת יסוד: מי יישא באחריות לנזק לציבור אם ייעוץ פרטי יתברר כשגוי. "היום, כאשר יועמ"ש נותן ייעוץ לשר, השר וכל משרדו שפעלו לפי הייעוץ המשפטי מוגנים מכוח פקודת הנזיקין, המקנה חסינות לעובד ציבור שפעל במסגרת סמכותו. נשאלת השאלה האם ניתנה הדעת לשאלה, האם הגנה זו תוסיף לעמוד לשר ולעובדי המשרד אם לא יפעלו בהתאם לייעוץ המשפטי של המשרד, וכתוצאה מכך נגרם נזק לציבור או לגורם אזרחי". היא הדגישה שהיועץ המשפטי רואה את האינטרס הציבורי המוסתר מעיני רבים: "ברוב המכריע של המקרים הציבור לא יודע מה נעשה בתוך המשרד הממשלתי, בכספים שלו ובאינטרסים שלו. יועמ"ש המשרד הוא נציג הציבור ששומר שאלו יופעלו בהתאם לחוק ולכללי מינהל תקין. נטילת כוחה המחייב של חוות הדעת תגרום לכך שפעולות שונות ייעשו שלא כדין בהיעדר בקרה אפקטיבית של הציבור או מי מטעמו".