2025 הייתה מוצלחת, ואילו 2026 היא שנה מפתה להנהגת סין בראשות שי ג'ינפינג. עד כה הם פעלו בחוכמה בעידן טראמפ, אבל היבריס רודף את המפלגה הקומוניסטית ובשנה הבאה יתפתה שי לדחוף ביתר תוקפנות את האינטרסים של סין. כאן יש סכנות בשלוש זירות: הסחר, טייוואן והכללים העולמיים שרוצה סין להנחיל – צופה אקונומיסט ב-The World Ahead 2026. בשנה היוצאת רשמה סין צמיחה של 5%, למרות המכסים האמריקניים והמשבר בשוק הנדל"ן. נכון לנובמבר השנה, הבורסה הסינית גברה על וול סטריט הן בתשואה והן בהיקף הגיוסים. מלחמת הסחר הצדיקה את מהלכיו בני העשור של שי להקטין את התלות בייבוא. חברות השבבים והבינה המלאכותית זינקו, והיקף הסחר המבוצע ביואן (במקום בדולר) עלה ל-30%. מלאי הנפט הגיע לשיא של 1.2 מיליארד חביות. עם זאת, עידן שי מאופיין במקרים רבים של היבריס. הדיפלומטיה התוקפנית שלו גררה תגובות נגד. המסע נגד הקפיטליסטים הנוכלים דיכא את היזמות. מדיניות ה"אפס קורונה" נמשכה זמן רב מדי. כמקובל במשטרים רודניים, איש אינו מתנגד לרעיונות הגרועים של שי והם מיושמים בהתלהבות יתר. הנטייה להגזים עשויה לבוא לידי ביטוי בשלוש צורות בשנה הבאה, צופה אקונומיסט. הראשונה היא אם שי יקח רחוק מדי את מסע הצלב הטכנולוגי-תעשייתי שלו. בעוד הסחר עם ארה"ב מצטמצם, הסחר עם שאר העולם עלה ב-11% בתשעת החודשים הראשונים של 2025. גרעון הסחר הגרמני עם סין הגיע ל-100 מיליארד דולר. יצרנית הרכב BYD מתכננת להפעיל 2,000 חנויות באירופה בסוף 2026. אם סין תציף את העולם בעוד סחורות, היא עלולה לגרום בהלה במערב ועוד מכסים על תוצרתה.

לקראת הקונגרס שידון בשאלת הירושה

השנייה: טייוואן. המודיעין האמריקני מעריך, כי שי הורה לצבאו להיות מוכן לפלישה לאי ב-2027, כאשר יתכנס קונגרס המפלגה ושאלת הירושה תעמוד על הפרק. כמה מיועציו עשויים לטעון, כי 2026 מתאימה לפעולות נגד טייוואן באזור האפור, כמו בדיקות מכס נוקשות. טראמפ דו-ערכי בנכונותו להגן על האי, מכסי עונשין אמריקניים לא מפחידים, תושבי טייוואן מפולגים ו-70% ממדינות העולם תומכים באיחוד סין בכל האמצעים. השלישית: שי עשוי להתפתות להציע כללים עולמיים סיניים, במטרה להחליף את המערביים השוקעים. סימנים להיבריס זה נראו בחודשים האחרונים, כאשר סין הציעה כללים חדשים בפיננסים, ב-AI, באקלים ובחלל, כמו גם מערכת עולמית לרישוי מתכות נדירות הנחוצות לייצור היי-טק. נסיונות כאלו לא יזכו לאהדה ב-2026, במיוחד בדמוקרטיות החוששות מתלות בסין הרודנית. אם שי ינהג בחוכמה, הוא לא ייכנע לפיתויים אלה. הוא יעדיף להגביר את היכולת התעשייתית כדי לספק את הצרכים המקומיים; יחכה לראות האם מעמדה של טייוואן ייחלש עוד יותר; ויראה לעולם שסין מספקת מערכות תשלום, קלינטק, AI ומחשוב ענן מבלי לכפותם על הלקוחות. הסיבה לא תהיה זהירות, אלא משום שטראמפ ישרת טוב יותר את סין בפירוק מערכות הסחר והביטחון המערביות. בנובמבר 2026 ימלאו עשר שנים לשיחתם הראשונה של טראמפ ושי. אז אמר האחרון, כי הם הסכימו על שיתוף פעולה בו חילוקי הדעות נשלטים בצורה קונסטרוקטיבית. זה לא קרה. אבל אם סין תהיה סבלנית, 2026 תפעל לטובתה.