היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, מבקשת מבג"ץ (30.11.25) לקבל את העתירות נגד השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, האמור להיכנס לתוקפו מן הכנסת הבאה. הדיון בעתירות יתקיים בשבוע הבא (10.12.25) בפני הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז - הרכב הסניוריטי של בית המשפט. אם תסתמן אפשרות של ביטול השינוי - המעוגן בחוק יסוד השפיטה - יורחב ההרכב. לדברי מיארה, "מדובר בשינוי תשתיתי שיש בו כדי לשנות את פני הרשות השופטת עד לבלי הכר, ולהחליף את ה'צופן הגנטי' שאפיין אותה משך למעלה מ-70 שנה. במהלך עשרות שנים אלה התבסס עיקרון יסוד שלפיו הרשות השופטת וכל אחד משופטיה ממלאים את תפקידם בעצמאות וללא תלות בגורמים פוליטיים או חיצוניים אחרים... התיקון פוגע באופן ישיר ביכולתה של הרשות השופטת לשמור על עצמאות זו". מדובר בתיקון שיזמו השרים יריב לוין וגדעון סער, לאחר שהטיפול במבנה הוועדה החל במסגרת הרפורמה המשפטית והוקפא עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. על-פי התיקון, בוועדה יהיו תשעה חברים: ארבעה נציגי קואליציה (שר המשפטים, שר נוסף, חבר כנסת ועורך דין), שני נציגי אופוזיציה (חבר כנסת ועורך דין) ושלושה שופטים של בית המשפט העליון. מן הוועדה יוצאו נציגי לשכת עורכי הדין וייווצר רוב מובהק לפוליטיקאים. לבית המשפט העליון ייבחרו שופטים ברוב רגיל, כאשר נדרשת הסכמה של לפחות נציג אחד מהקואליציה ונציג אחד מהאופוזיציה. לערכאות הדיוניות נדרשת גם הסכמתו של לפחות אחד מבין השופטים החברים בוועדה. עוד נקבע, כי אם במשך שנה לא תושג הסכמה על מינויים לעליון - תציע כל קבוצה שלושה מועמדים, מתוכם ייבחר אחד בידי יתר חברי הוועדה; בהעדר הסכמה שכזאת, תבחר הקבוצה המציעה בעצמה את השופט. מיארה טוענת, כי "שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, מבטא כשלעצמו את דחיקתם הצידה של השיקולים המקצועיים בבחירת שופטים ואת מתן הבכורה לשיקולים הפוליטיים". ההסדר לגבי הערכאות הדיוניות יוצר "מערכת של תמריצים והטיות עבור שופטים ומועמדים לשיפוט כאחד, באופן העלול להשפיע על החלטותיהם השיפוטיות ופוגע קשות בעקרונות העצמאות השיפוטית, באי-התלות ובהפרדת הרשויות". היא מוסיפה: "בהליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון, השופטים חברי הוועדה נותרו כ'משקיפים' בלבד... הפיכת הליך בחירת השופטים להליך של הסכמות פוליטיות, ודחיקת גורמי המקצוע והשיקולים המקצועיים מהליך הבחירה, אינה מתיישבת עם מהותו של בית המשפט העליון בישראל כערכאה המקצועית העליונה במדינה, וביכולתו של בית המשפט העליון לתפקד כראש הפירמידה השיפוטית. "...דווקא הנציגים הבכירים ביותר של הרשות השופטת - באותה ערכאה שתפקידה לפקח על החלטות שתי הרשויות האחרות - ייבחרו למעשה אך ורק על-ידי נציגיהן של הרשויות שבית המשפט אמון על פיקוחן. בכך ניתן לגורמים הפוליטיים מפתח בלעדי לעיצוב הרכב הערכאה שתבקר את החלטותיהם". מנגנון שובר השוויון, ממשיכה מיארה, יגביר משמעותית את הפוליטיזציה של בחירת שופטי העליון". לדברי מיארה, "כל אחד מהשינויים, וכל שכן הצטברותם, פוגעים באופן קשה ביותר בעצמאות ובאי-תלות הרשות השופטת, ולפיכך ביכולתה של הרשות השופטת למלא את ייעודה ותפקידיה המשטריים... רשות שופטת עצמאית היא הערובה המרכזית, ולעתים היחידה, למניעת שימוש לרעה בכוח שלטוני. אין לאזרח הנפגע מהשלטון כתובת אפקטיבית אחרת שבכוחה להושיט לו סעד". השינוי מהווה גם פגיעה אנושה באופיה המקצועי של מערכת המשפט, מוסיפה מיארה. "התיקון יהפוך את הליך בחירת השופטים לזירה פוליטית נוספת של הסכמות או מחלוקות בין הקואליציה לאופוזיציה, כדוגמת איוש ועדות בכנסת או סוגיות שונות בעולם החקיקה, התקציב או המדיניות... הגם שמדובר בהשלכה רוחבית הנובעת מההסדר כולו, הדברים נכונים ביתר שאת לגבי בחירת שופטים לבית המשפט העליון, שכלל לא דורשת הסכמה של גורמי המקצוע ומרחב התמרון הוא פוליטי לחלוטין". לדעת מיארה, התיקון "באופן חזיתי את מאפייניה הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית: עצמאות הרשות השופטת ועקרון הפרדת הרשויות, עקרון שלטון החוק וגרעין זכויות אדם. התיקון לחוק היסוד מהווה אפוא מקרה קצה 'המזעזע' את אבני הבניין הדמוקרטיות עליהן מושתת אופיה הדמוקרטי של המדינה, וחקיקתו מגיעה כדי חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הנכבד והכרזה על בטלותו". התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד ענר הלמן, עמרי אפשטיין, דניאל מארקס ויונתן מוזס.