טענה נפוצה בוושינגטון היא שטייוואן אינה מתייחסת ברצינות לבטחונה: היא משקיעה מעט מדי, נעה לאט מדי ונסמכת על אחרים יותר מדי. טענה זו אף נשמעת כצידוק להפחתת התמיכה האמריקנית באי. אבל היא אינה מעודכנת – אומרים רנדל שרייבר ואיליי רטנר, שהיו עוזרי שר ההגנה לענייני הודו-פסיפיק בממשלי טראמפ הראשון וביידן, במאמר בוושינגטון פוסט. לאחר שנים של גידול מתמיד, טייוואן מוציאה כיום 5.4% תוצר על ביטחון – 3.3% בהוצאות ישירות ועוד 2.1% בהוצאות נלוות. ממשלו של הנשיא ליי צ'ינג-טה הבהיר שמדובר ברצפה, לא בתקרה, והתקציב יגדל בשנים הבאות. בשילוב נכון של אנשים, אימון ונשק, טייוואן יכולה להרתיע ואף להדוף תוקפנות סינית. התקציב החדש נותן עדיפות למערכות קטנות, ניידות וקטלניות המותאמות להגנה בלתי סימטרית: כטב"מים, רשת הגנה אווירית, טילים ניידים וטילים נגד ספינות. טייפה הפיקה לקחים חשובים מאוקראינה, שם מערכות בלתי מאוישות שינו את פני הלוחמה. הממשלה משקיעה בפיתוח וייצור מקומיים של כטב"מים, כדי להצטייד בהם במהירות ובכמויות גדולות. בה בעת, עליה להתמודד עם השחיקה מצד סין, אשר הציבה מסביבה כוחות ימיים. לכן, עליה להשקיע לא רק בהכנה לפלישה אפשרית, אלא גם במטוסים, ספינות וחיישנים כדי להגיב על פרובוקציות יום-יומיות. חשוב לא פחות: טייפה משקיעה בעמידות לאומית. תוכניות הכיבוש של סין מתבססות על ההנחה שהציבור באי יישבר במהירות, וממשלתו פועלת להוכיח את ההפך. הממשלה מציעה להשקיע למעלה מחצי מיליארד דולר בתחומים כמו ביטחון סייבר, מלאים של משאבים חיוניים והגנת תשתיות. בייג'ינג לא תוכל להכניע בקלות חברה הערוכה לקרב. כל אלו אינם קלים, מבהירים שרייבר ורטנר. הפרלמנט צריך לאשר את ההוצאות והממסד הצבאי צריך להמשיך ולהשתנות, עמידות מלאה של החברה צריכה לעבור מססמאות למעשים. אבל הכיוון ברור: טייוואן פועלת ברצינות ובמיקוד יותר מאשר אי-פעם בעבר. ממשל טראמפ צודק בכך שהוא לוחץ על טייפה להוציא יותר על ביטחון, אבל טייוואן אינה יכולה ואינה צריכה להתמודד לבדה עם האתגר; כלכלתה של סין גדולה פי 20 משלה. זו הסיבה שארה"ב חייבת להמשיך למלא תפקיד מרכזי בסיוע. עליה להשתמש בכספים שהקצה הקונגרס להגנת טייוואן, ויחד עם בעלות בריתה באירופה ובאסיה – למצוא דרכים יצירתיות להעביר נשק וציוד מהר יותר. התעשיה האמריקנית יכולה לעשות יותר כדי לפעול יחד עם חברות מטייוואן ולהרחיב את יכולת הייצור משני עברי האוקיינוס השקט. סיוע לטייוואן אינו נדבה אלא זהירות. לארה"ב יש אינטרס עמוק בשמירת השלום והיציבות במיצרי טייוואן, ואם האי יהיה חזק יותר – תפחת סכנת המלחמה ויפחת הסיכון לכוחות האמריקניים. כפי שאמר שר ההגנה פיט הגסת': "מטרתנו היא למנוע מלחמה, לגרום לכך שעלותה תהיה גבוהה מדי והשלום יהיה האפשרות היחידה. אנו עושים זאת באמצעות מגן חזק של הרתעה". טייוואן בונה את המגן הזה ועל וושינגטון להתייצב לצידה.