הבחירות בבריטניה מתאפיינות בשתי מגמות ארוכות טווח. הבוחרים הפכו ליותר תנודתיים: 40% מהם שינו את הצבעתם בין 2019 ל-2024. והם גם מתפצלים בין יותר מפלגות: הלייבור והשמרנים קיבלו יחדיו את מספר הקולות הקטן ביותר לשתי המפלגות המובילות מאז 1910. מגמות אלו יימשכו בשנה הבאה – צופה אקונומיסט ב-The World Ahead 2026. זו תהיה השנה של האופוזיציה. בחודש מאי ייערכו בחירות מוניציפליות באנגליה ולפרלמנטים המקומיים של וולס וסקוטלנד, הן יהיו בפועל משאל עם על ממשלתו של קייר סטארמר – ותוצאותיו לא יהיו מחמיאות. יש שלוש שאלות, מאפיין אקונומיסט. הראשונה: האם Reform UK המפלגה הפופוליסטית בראשות נייג'ל פאראג' תעגן את מעמדה כמובילה בסקרים? אם כן, היא תהיה בנקודת זינוק טובה לניצחון בבחירות לפרלמנט ב-2029. כוחה עלה בשל עריקה של מצביעי שמרנים, ואם המגמה תימשך – היא עשויה להשתלט על הימין. אבל אם השמרנים יתאוששו, היא תיחלש והימין יתפלג. רבים מן הקולות הצפים אומרים שיתמכו בפאראג', אבל קשה לדגום אותם; הבחירות המקומיות יהיו קנה מידה. השנייה: האם הלייבור יבלום את הדימום משמאלו? סטארמר מתמקד בעריקה ל-Reform UK, ומכאן הרטוריקה הניצית בנושא ההגירה. אבל רוב אובדן התמיכה במפלגה הוא שמאלה, כולל לירוקים ולסוציאל-דמוקרטים. חברי הסיעה חוששים מפני הפסדים כבדים ליריבים הפרוגרסיביים בערים הגדולות בחודש מאי. השלישית: האם הממלכה המאוחדת מצויה בסכנה? למפלגה הסקוטית הלאומית יש סיכוי טוב להגיע לרוב בפרלמנט המקומי, בעיקר בשל חוסר הפופולריות של ממשלת סטארמר. אם כך יהיה, היא תשלוט מ-2007 לפחות עד 2031, תקופה ארוכה במיוחד בהתחשב ברקורד העלוב שלה בנושאי בריאות, חינוך ועוד. המפלגה תטען, כי זהו מנדט למשאל עם חדש על עצמאותה של סקוטלנד. מרידה נוספת מתגבשת בוולס. הלייבור ניצח בכמה מחוזות במשך 100 שנה והמפלגה מנהיגה את הפרלמנט המקומי מאז הקמתו ב-1998. ייתכן שהללו מתקרבים לקיצם: מפלגת Plaid Cymru מקווה לגבור על הלייבור ולהדיחו לראשונה מן הממשלה בוולס. לכך יש להוסיף את בחירתה אשתקד של מישל או'ניל, נציגת Sinn Féin, כראש ממשלת אירלנד, וייתכן שמפלגות בדלניות ישלטו בשלוש האומות. סטראמר הבטיח להרגיע את הקדירה הפוליטית הרותחת; קלושים הסיכויים שיעשה זאת.