מידע מודיעיני סותר: האם המשטרה קיבלה התרעה מהשב"כ נקודת מחלוקת מרכזית בתחקיר היא שאלת ההתרעה. ראש חטיבת המודיעין במשטרה, תת-ניצב דרור אסרף, טוען כי לא היה כל מידע מקדים. לדבריו: "לא היה שום דבר לפני. אנחנו במשטרה לא היינו מוכנים, לא ידענו כלום". מנגד, גורם בכיר אחר - מפקד הימ"מ - מספר כי כבר בלילה קיבל שיחת טלפון מגורם מקביל בשב"כ על "סימים שזזו בדרום" ושיגר קצין מודיעין לתחנת הפיקוד של השירות. בנוסף, השב"כ טוען שהעביר מסר התרעה למוקד משטרתי בשעה מוקדמת, ושהוא התקבל. במשטרה סותרים: המידע, לטענתם, הגיע רק לאחר תחילת האירוע או שסבל מתקלה טכנולוגית. סוגיית המודיעין הזו מעולם לא תוחקרה רשמית, וכפי שמסכם אחד המפקדים: "אי אפשר לבנות עובדות על בסיס נרטיבים". פקודת פרש פלשת: מי הכריז - המשטרה או הצבא אחת הנקודות הרגישות בתחקיר עוסקת בעיתוי הכרזת "פרש פלשת" - מונח שבמשטרה מתרגלים שנים ומשמעותו חדירת מחבלים ליישובים. מפקד מחוז הדרום, ניצב אמיר כהן, טוען כי הכריז את הפקודה ב־06:41 לאחר שקיבל תמונת רחפן מפורטת מקיבוץ זיקים. אולם מפקד הימ"מ מספר כי כבר ב־06:37 שמע את הפקודה מהצבא. גם הודעת וטסאפ משטרתית מאותו בוקר מצביעה על כך שהצבא היה הראשון להכריז. המחלוקת הזו אינה רק מקצועית - היא חלק מקרב על הנרטיב, על השאלה מי זיהה ראשון את אירוע המלחמה, מי הוביל, ומי איחר להבין את גודל המתקפה. קריאות מצוקה מהשטח: "אנשים פה שבורים, גמורים, אני חייב עזרה" התחקיר חושף שורת שיחות מוקלטות של אזרחים ושוטרים תחת אש. חלק מהן מציגות תמונה קשה: מוקדנים שלא מודעים לירי האינטנסיבי, קווי תקשורת שלא מצליחים לתפוס גורמי צבא, ומפקדים שמתחננים לתגבור שלא מגיע. עדויות מפקדים בדרום מספרות על מאות שוטרים שניסו להגיע לזירות אך נעצרו בשל היעדר הנחיה או בשל פקודות סותרות או בשל פקודה להגן בגזרתם. "המחוז מבין שהוא במלחמה", אומר אחד המפקדים, "במטה הארצי לא הבינו". המסמך שנגנז: גרסה מחוזית שהפכה לגרסה רשמית המסמך הפנימי שהוכן במחוז הדרומי, שאורכו כ־90 עמודים, הוא המסמך הרשמי היחיד שנכתב עד כה במשטרה על אירועי אותו יום. הוא מבוסס על תכתובות, מסמכים, הקלטות ושידורי קשר, אך הוא נכתב על-ידי קציני המחוז עצמם ומתאר בעיקר את עבודתם - עם מעט מאוד ביקורת על דרגים בכירים יותר. לפי התחקיר, במסמך יש קביעות חד-משמעיות המציבות את מחוז דרום כמי שזיהה ראשון את המצב והכריז על "פרש פלשת". אלא שבמטה הארצי לא הסכימו לפרסום, והמסמך נגנז בלחץ גורמים בכירים. העדות של מפקד תחנת אופקים: "זה פצע עמוק בנפש" ניבי אוחנה, מפקד תחנת אופקים וראש מערך האבטחה במסיבת הנובה, מדבר לראשונה מול מצלמה. הוא משחזר את הרגע שבו הפסיק את המסיבה, את הקרבות שניהל בדרכי הגישה לאופקים, ואת הזעזוע מהיקף הטבח. אוחנה מספר על לוחמים שנהרגו בזה אחר זה, על כבישים שהפכו ל"צירי דמים", ועל תחושת בדידות מבצעית. "אני לא בטוח שאנחנו יודעים היום להבחין בין נרטיב לעובדה" הוא אומר, "אבל צריך לדייק. יש עובדות. אפשר לבדוק אותם. אני מקווה שיבדקו באמת". היעדר תחקיר רשמי: שאלות יסוד שנותרו פתוחות בניגוד לצה"ל ולשב"כ, משטרת ישראל בחרה עד היום שלא לערוך תחקיר מקיף על 7 באוקטובר. השר בן-גביר והמפכ"ל לשעבר קובי שבתאי שבו ואמרו כי המשטרה "הצילה את המדינה" וכי "לא נפל פגם" בתפקודה. אך העדויות בתחקיר מציירות תמונה אחרת: פערים בהבנת האירוע, כשלים בפיקוד, תקשורת לקויה עם הצבא והשב"כ, ואי־מענה לזעקות מהשטח. "חובה לבצע תחקיר", אומר אחד המפקדים הבכירים, "זה חוסר אחריות לא להפיק לקחים".