בפרק אירופה נרשמת הסלמה חריגה: המסמך מזהיר מפני "מחיקה תרבותית" ומעלה ספקות לגבי עתיד נאט"ו, תוך טענה כי "בתוך עשורים ספורים, מדינות אירופיות מסוימות יהיו בעלות רוב לא-אירופי". האסטרטגיה אף ממליצה על טיפוח התנגדות פנימית למדיניות הנוכחית של ממשלות אירופה - צעד חסר תקדים ביחסי בעלות ברית. בנוסף, היא קוראת לסיום מהיר של הלחימה באוקראינה כדי לייצב את הכלכלה האירופית ולהחזיר את היציבות האסטרטגית מול רוסיה.
ביחס לסין, המסמך מציע גישה כפולה: בלימת השפעת בייג'ינג לצד שמירת קשרים כלכליים "הדדיים והוגנים", תוך הפחתת תלות אמריקנית. המטרה המוצהרת: צמיחת הכלכלה האמריקנית מ-30 טריליון דולר כיום ל-40 טריליון בשנות ה-30. לגבי טאיוואן, האסטרטגיה קובעת כי "שמירה על יתרון צבאי כדי להרתיע עימות היא עדיפות".
המסמך מגדיר את הבריתות האמריקניות כ"כלים" ולא כערכים, ומציג את טראמפ כמי שמפעיל "דיפלומטיה לא-שגרתית, עוצמה צבאית ומנופי לחץ כלכליים כדי לכבות מוקדי סכסוך בין מעצמות גרעיניות".
בבריסל, דוברת הנציבות האירופית פאולה פיניו אמרה כי "מנהיגי אירופה טרם הספיקו לעיין במסמך" ולכן אינם יכולים להגיב בשלב זה.