מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, המשטר אמר שיש שתי ברירות: אסד או כאוס. השושלת ששלטה במדינה ביד ברזל מאז 1971 הזהירה מקריסה בלעדיה. זה תמיד היה שקר; המלחמה פרצה משום שבשאר אסד סירב לפרוש וביצע רציחות ועינויים, מציין אקונומיסט. אסד נפל ב-8 בדצמבר 2024, ואחרי שנה מתברר שסוריה יכולה להסתדר בלעדיו. אחמד א-שרע הוא בדיוק הדמות מפניה הזהיר אסד: ג'יהאדיסט לשעבר. אבל סוריה לא גלשה לכאוס. למרות שיש סיבה לחשוש מפניה של המדינה שהוא בונה, עד עכשיו הוא עושה עבודה מצוינת במניעת התפרקותה. א-שרע מוכיח שהוא דיפלומט מיומן. הוא הקסים את עמיתיו במערב ובראשם דונלד טראמפ. ארה"ב הסירה זמנית את העיצומים שהטילה על סוריה בימי אסד ופועלת לבטל אותן. רוב מדינות המפרץ נלהבות ממנו, והוא עמל להשיג שלום עם ישראל (אשר בצורה לא-חכמה עונה לו בעוינות). כל אלו מצטברים לשינוי משמעותי במזרח התיכון: מדינה שהייתה לקוחה רודנית של אירן ורוסיה, מנסה להצטרף למחנה הפרו-מערבי. במקום להציף את האזור בסמים, היא בונה על השקעות מהמפרץ. ומה לא אירע? סוריה לא חזרה למלחמת אזרחים וא-שרע לא הנהיג את החוק המוסלמי. הברים בדמשק פתוחים, נשים אינן חייבות לעטות רעלה או לשבת בבית. א-שרע מתגלה כפרגמטיסט. התוצר הסורי התרסק ב-70% מאז 2011, מיליונים איבדו את בתיהם ומשרותיהם. א-שרע לא תיקן בעיות אלו, אך איש אינו יכול לעשות זאת בתוך שנה; אין להאשים אותו שלא עשה את הבלתי-אפשרי. אין זה מוקדם מכדי לשפוט את א-שרע על הדרך בה הוא מנסה למשול. נראה שאין הוא מעוניין לבנות מחדש את המדינה הרשמית, אלא יוצר מבנים מקבילים. בחודש שעבר החליט להקים רשות מכס חדשה, בראשותו של ג'יהאדיסט לשעבר – וזה לא נראה טוב. מקור ההכנסה העיקרי של סוריה נשלט כעת בידי מקורב במקום בידי משרד האוצר. יתרה מזאת, ממשיך אקונומיסט: א-שרע עשה מעט מדי כדי להרגיע את המיעוטים. קבוצות פרו-ממשלתיות טבחו בעלאווים במארס ובדרוזים ביולי. א-שרע גינה את המעשים, אך הוא מתייחס באדישות לכך שעלאווים, דרוזים ונוצרים רבים חוששים מפני המדינה שבשליטת הסונים. א-שרע חייב לחלק את הכוח, המרוכז כיום בידי קומץ של מקורבים ואנשי אמון. את משרדי הממשלה יש להפעיל, לא להתעלם מהם. עליו לפעול יותר מול החברה האזרחית, אשר צצה בזמן מלחמת האזרחים. מבחן ראשון יהיה כאשר הפרלמנט יתכנס, כנראה בחודש הבא: האם יגביל את כוחו של הנשיא או יהיה חותמת גומי. א-שרע ביצע עבודה ראויה לציון בשנתו הראשונה, אבל המשימה שלו אינה למנוע את התפוררותה של סוריה, אלא ליצור משהו שונה מהשלטון הרודני שאותו הפיל.