במרכז העימות עמד תנאי שמעמידה רשות שוק ההון: כל עוד לא הושלמה מסגרת מחייבת וברורה של איסור
הלבנת הון ומימון טרור - לא יינתנו רישיונות לגמ"חים הפיננסיים. סגן בכיר לממונה על רשות שוק ההון, אלי טובול, הסביר כי זו עמדה עקבית של הרשות: "הצגנו לאורך כל הדרך עמדה מקצועית שמתבססת על האחריות הפיקוחית שלנו על הגמ"חים בתפיסה ציבורית רחבה, שלא נכון שיינתנו רישיונות כל עוד אין מסגרת הלבנת הון ברורה ומאושרת. ברגע שיאושר הצו, גם אם ייכנס עוד שנתיים לתוקף, אפשר יהיה להיערך בידיעה שזו המסגרת המאושרת, ואלו החובות, ולתת רישיונות לגמ"חים".
רוטמן דחה בחריפות את העמדה הזו וטען כי הרשות חורגת מסמכותה ופועלת בניגוד לחוק. "התשובה ששלחתם לא מקובלת עליי, לא ייתכן שנסיים ונאשר את הצו ועדיין לא יינתנו רישיונות. אין שום הבדל חוקי בין המצב הקיים לבין אחרי שנאשר את הצו, שכן הוא ייכנס לתוקף רק בעוד שנתיים. התשובה מנוגדת לחוק ולא לגיטימית" אמר.
הוא הוסיף איום פוליטי־ציבורי חריג כלפי הרשות: "אם היינו חיים במדינת חוק, הייתם נחשבים מפרי חובה חקוקה, היו מגישים נגדכם תביעה והיו זוכים, אבל כרגע אנחנו לא חיים במדינת חוק כי רק הבריונים מנצחים. התשובה שלכם היא בריונות. אתם מנסים לסחוט באיומים את הוועדה שתעשה מה שאתם רוצים וזה לא מקובל. אם הייתי שר האוצר הייתי מפטר עכשיו את ראש רשות שוק ההון על התשובה החצופה שלכם".
מה הצו מסדיר ומה מנסה רוטמן להגביל
הצו שמכינה הוועדה נועד להסדיר את חובות הזיהוי, הדיווח וניהול הרישומים של מוסדות לגמילות חסדים הפועלים כנותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית. ענף הגמ"חים הפיננסיים - קרנות הלוואה קהילתיות, ברובן במגזר החרדי - פעל במשך שנים רבות כיחידים או כעמותות ללא פיקוח פיננסי מלא. חוק הגמ"חים מסמן מעבר לעולם מפוקח, שבו גמ"ח פיננסי נתפס כגוף פיננסי לכל דבר: הוא מחזיק כספי ציבור, מעניק אשראי, וצריך לעמוד בחובות שקופות של ניהול, זהירות ואיסור הלבנת הון.
אחד הסעיפים המרכזיים בצו מחייב את הגמ"חים לזהות את התורמים - לא רק את המפקידים, הלווים והערבים - ולערוך הליך של "הכר את הלקוח" במעמד התרומה, באמצעות מסמכי זיהוי ורישום מפורט. רוטמן מתנגד לחובה זו וטוען שאין סמכות להחיל דרישות אסדרה של "הכר את הלקוח" על מי שאינו מקבל שירות אלא רק תורם.
לדבריו, יש הבדל מהותי בין מי שמפקיד או לווה כספים בגמ"ח לבין מי שתורם לו: "תרומה אינה נחשבת שירות. חובות דיווח חלות על פרטי זיהוי של מקבל שירות. ביום שאדם הופך למקבל שירות או עושה פעולה מחשידה שמעידה על כך שאינו תורם פילנטרופי, אז הוא ייחשב למקבל שירות ויחולו לגביו כל ההוראות החלות על מקבל שירות".
במקום חובה מלאה על תורמים, רוטמן מציע מודל מדורג: הגמ"ח ינהל רישומים פנימיים שיאפשרו בעת הצורך "לשדרג" את התורם למעמד של מקבל שירות, ובלבד שמתקיימות אינדיקציות לחשש אמיתי להלבנת הון או למימון טרור.