במשך עשרות שנים נדרשו הצוערים בווסט פוינט לקרוא את ספרו של מייקל וולצר "Just and Unjust Wars", כמבוא למה שבית הספר לקצינים כינה "ההיבטים האתיים והמוסריים של לוחמה". שר ההגנה, פיט הגסת', אינו בוגר ווסט פוינט, אך הוא כתב רבות על האתיקה של המלחמה – ובכיוון הפוך משל וולצר. הוא יצא נגד "השטויות של החוק הבינלאומי והטירוף של כללי הקרב", וסיכם: "למי אכפת מה חושבות ארצות אחרות?" גישת ה"למי אכפת" של הגסת' נבחנת כאשר הקונגרס בודק מה אירע בתחילת ספטמבר, כותב דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. ארה"ב תקפה סירה מוונצואלה שלפי הנטען הובילה סמים, והאדמירל פרנק ברדלי הורה לתקוף שוב ולהרוג שניים מהניצולים. האם ברדלי מילא פקודה של הגסת', והאם הייתה זו פקודה חוקית? האם מדובר בפשע מלחמה של הרג אזרחים חסרי ישע, או בחיסול מוצדק של מי שעלולים היו לשוב ולסחור בסמים? האם מדובר במלחמה חוקית נגד "נרקו-טרוריסטים" או ברצח? בראדלי העיד בדלתיים סגורות ולא ידוע מה ענה. אבל החקירה הדו-מפלגתית בקונגרס היא סימן בריא להטלת אחריות של הפנטגון בראשות הגסת'. אחרי 11 חודשים בהם נראה היה ש"הכל הולך", האזרחים והחיילים צריכים לחשוב כעת ביתר זהירות מה מהווה פקודה חוקית, והאם יעמדו בפני תוצאות משמעותיות אם יפעלו בלא סמכות מתאימה. הגסת' בנה את הקריירה שלו בין היתר על יציאה נגד חוקי המלחמה. הוא מייחס את גישתו לנסיונו בעירק ב-2005, ואומר ששם הגיע למסקנה ש"אם אתה רואה אויב שעלול להוות סכנה, אתה מחסל אותו". כשר ההגנה, הוא ממשיך להתנגד להטלת אחריות על פשעי מלחמה לכאורה. באוקטובר הוא הורה להעניק 20 עיטורים לחיילים שהשתתפו ב-1890 בטבח של 300 אינדיאנים, ובהם נשים וילדים.